DSM – אבחון אוטיזם

ה-DSM הוא המדריך לסיווג ואבחון הפרעות נפשיות שפותח על ידי אגודת הפסיכיאטרים האמריקאים. הוא מהווה את הכלי הנפוץ ביותר בארה"ב ובישראל לאבחון של מחלות נפש ואוטיזם אצל ילדים ומבוגרים (באירופה מקובל להשתמש במדריך המקביל הנקרא ICD-10). הגרסה הנוכחית, הרביעית, יצאה לאור בשנת 1994, ובשנים הקרובות צפוייה לצאת מהדורה חמישית מעודכנת.

מטרת ה-DSM אינה לתאר את הגורמים לבעיות נפש או אוטיזם, או להציע טיפולים הולמים, אלא לאפשר אבחון מהיימן ככל הניתן של ההפרעות. ההפרעות מסווגות למספר קבוצות, כאשר עבור כל הפרעה מופיעים קריטריונים קליניים דיאגנוסטיים שעל החולה לעמוד בהם על מנת לקבל את האבחנה.

מטרת הסיווג המדוייק לאפשר תקשורת נוחה בין מטפלים, כאשר אין צורך לתאר בכל פעם מחדש את הסימפטומים וניתן לתת הגדרה כוללנית ומדוייקת. בנוסף, מתאר המדריך הפרעות נלוות נפוצות – פיזיולוגיות ונפשיות, את תפוצת ההפרעה ושכיחותה באוכלוסיות שונות והיבטים אפידמיולוגיים נוספים. בנוסף מתייחס המדריך לאבחנה מבדלת, כלומר להפרעות דומות שיש צורך לבחון היטב שלא מדובר בהן כאשר מנסים לאבחן הפרעה מסויימת.

אבחון על פי שיטת חמשת הצירים

ההערכה על פי ה-DSM נעשית על פני חמישה צירים. בביצוע אבחון, על הפסיכיאטר או הפסיכולוג לתאר את הגורמים הרלוונטים (אם קיימים) על כל אחד מהצירים הבאים:

• ציר I: הפרעות קליניות: ציר זה כולל את כל ההפרעות הנפשיות שמתפתחות או מופיעות במהלך החיים כגון דיכאון, חרדה, סכיזופרניה וכו'.
• ציר II: הפרעות אישיות: הציר כולל כל הפרעה שנחשבת להפרעת אישיות כמו הפרעת אישיות גבולית, הפרעת אישיות אובססיבית ועוד. בנוסף, כולל הציר פיגור שכלי.
• ציר III: בעיות רפואיות כלליות: הציר כולל התייחסות לכל מחלה פיזיולוגית המאפיינת את החולה, בין אם יש בינה לבין ההפרעה הנפשית קשר ובין אם לאו.
• ציר IV: בעיות סביבתיות ופסיכוסוציאליות: הציר מתייחס לסביבתו הקרובה של החולה, ולהשפעותיה האפשריות על מצבו.
• ציר V: הערכה כללית של תפקוד.

אבחון אוטיזם באמצעות DSM

אוטיזם מופיע כאחת ההפרעות ב- DSM, למרות שכיום ידוע שמדובר בהפרעה שמקורותיה פיזיולוגים ולא נפשיים (יש לציין שקיים ויכוח לגבי סיווג הפרעות מסוג זה ב-DSM, ובמהדורות השונות של המדריך סיווגים שונים נוספים ומוצאים מהמדריך).

אוטיזם נמצא בפרק של הפרעות ילדות ובתת פרק של הפרעות תקשורת ו- PDD (הפרעות התפתחות רחבות היקף).

הקריטריונים לאבחון אוטיזם על פי DSM-IV הם כדלהלן:

• קיום לפחות 6 מאפיינים מבין הקריטריונים הבאים, כאשר שניים מהם לפחות מהקבוצה הראשונה, אחד מהקבוצה השניה ואחד מהקבוצה השלישית:

פגיעה איכותית באינטרקציה חברתית:

1. קושי בשימוש בשפה לא מילולית כמו קשר עין, הבעות פנים, מחוות גוף.
2. חוסר יכולת לייצר יחסים בינאישיים על פי הנורמות התואמות לגיל.
3. העדר חיפוש ספונטני של תחומי הנאה ועניין משותפים עם אנשים אחרים.

פגיעה איכותית בתקשורת:

1. עיכוב התפתחותי בשפה מדוברת, ללא תחליפים לא מילוליים.
2. כאשר יש שפה, יש קושי להתחיל או לשמר שיחה עם אחרים.
3. שימוש חוזר וסטריאוטיפי בשפה.
4. העדר משחקי "כאילו" ספונטניים או משחק חברתי תואם לגיל.

דפוסי התנהגות חוזרים או סטריאוטיפים:

1. עיסוק יתר בדפוס תנועה סטריאוטיפי אחד או יותר.
2. העדר גמישות ביחס לריטואלים ודפוסי התנהגות.
3. תנועות מוטוריות סטריאוטיפיות וחוזרות (כמו נפנוף ידיים או נדנוד של הגוף).
4. עיסוק יתר בחלקים של אובייקט.

• התפקוד האבנורמאלי מתחיל לפני גיל 3 בתחומים של אינטראקציה חברתית, התפתחות שפה או תקשורת ומשחק סימבולי.
• הסימפטומים של אוטיזם אינם מתאימים להפרעות אחרות כמו תסמונת רט או הפרעת ילדות דיסאינטרגרטיבית.

שיטה נוספת, אך חדישה לאבחון אוטיזם נעשית באמצעות מבחן AQ, שפותח בשנת 2001 ומציב בפני הנבדק כ- 50 שאלות שבוחנות האם תשובותיו אופייניות לאנשים שנמצאים על הרצף האוטיסטי.

באופן תמידי, מנסים החוקרים למצוא דרכים לאבחון מוקדם של אוטיזם שיסייע במתן טיפול הולם והתמודדות עם התסמינים המוכרים. לאחרונה, פורסם מחקר חדש של חוקר בכיר מבית הספר לרפואה של הרווארד, שמצא כי ניתן לאבחן אוטיזם תוך מספר דקות. על פי המחקר, על ידי צפיה בסירטון קצר של 2-3 דקות שמתעד את פעילות הילד, ניתן לדעת האם הילד אוטיסט.