פיגור שכלי

אוטיזם היא הפרעה שנמצאת על רצף של חומרה, ומאופיינת בהפרעות נרחבות ביכולת התקשורת הבינאישית.

ילדים על הרצף האוטיסטי סובלים מפגיעה בכישורי שפה מילולית ולא מילולית, קושי ביצירת קשרים חברתיים, קושי בקיום יחסי גומלין עם אחרים, חוסר הבנה של נורמות חברתיות וכללי התנהגות מקובלים, התנהגות מוטורית סטריאוטיפית וחזרתית, תחומי עניין מצומצמים ועוד.

פיגור שכלי

פיגור שכלי מוגדר כפגיעה בתפקוד הקוגניטיבי, כפי שמתבטא בציון הרבה מתחת לנורמה במבחני אינטליגנציה (ציון IQ מתחת ל-70), יחד עם פגיעה ביכולת התפקוד היומיומית המצופה מאדם בגיל מסוים.

בארץ נערכים מבחני אינטליגנציה על ידי פסיכולוגים או מאבחנים פסיכו-דידקטיים מוסמכים.

לעריכת אבחון על ידי איש מקצוע חשיבות רבה באבחון פיגור, משום שאם קיימים פערים בתוך המבחן, או אם תוצאות המבחן אינן משקפות את רמת התפקוד היומיומית של הפרט, הוא לא בהכרח יאובחן כסובל מפיגור שכלי.

פיגור שכלי – סוגים

רמת הפיגור השכלי מוגדרת על פי החריגה בציון ה-IQ:

• פיגור קל (ציון IQ בין 50-70): מפתחים בדרך כלל כישורי חברה ותקשורת בין אישית, מסוגלים לרכוש כישורים אקדמיים עד רמה מסוימת, רוכשים יכולת לדאוג לעצמם ומסוגלים לחיות חיים עצמאיים תחת פיקוח, השגחה וליווי.

• פיגור בינוני (ציון IQ בין 35-55): מפתחים כישורי חברה ותקשורת בין אישית, אך רוכשים רמה אקדמית נמוכה ביותר, מתקשים לעיתים להבין יחסים חברתיים וזקוקים למסגרת מוגנת.

• פיגור קשה (ציון IQ בין 20-40): מתקשרים לרכוש מיומנויות תקשורת ושפה, רוכשים מעט מאוד מידע וכישורים אקדמיים, מסוגלים לבצע מטלות פשוטות אך זקוקים לסביבה מוגנת, מדריכה ומטפלת לאורך כל חייהם.

מאפיינים נוספים של פיגור שכלי כוללים תלות, אימפולסיביות והפרעות מוטוריות. לעיתים (כתלות בגורם לפיגור), קיימים תווי פנים או מאפיינים חיצוניים ייחודיים אחרים. קיימים גורמים שונים ומגוונים לפיגור שכלי, הכוללים גורמים גנטיים, מחלות הפוגעות במערכת העצבים, זיהומים, סיבוכים בלידה, פגיעות ראש ועוד.

הקשר בין פיגור שכלי ואוטיזם

כיום מקובלת הטענה שהקשר בין פיגור שכלי ואוטיזם הוא קומורבידיות- כלומר אחוז גבוה יחסית של אנשים הסובלים משתי ההפרעות גם יחד. כמחצית מהילדים האוטיסטים מאובחנים גם כבעלי פיגור שכלי בדרגה זו או אחרת, אך מדובר בשתי הפרעות שונות בתכלית.

פיגור, בעיקר פיגור קשה, גורם לקשיים ברכישת יכולות תקשורתיות וחברתיות, ולקשיים בהבנת סיטואציות חברתיות, נורמות וכללי התנהגות. מכאן למעשה נובע הקושי להפריד בין פיגור ואוטיזם- בתצפיות תתקבל תמונה דומה.

יש לציין, שמכיוון שאין כלים ברורים לאבחון אוטיזם, והאבחון נעשה על פי הערכות וקריטריונים קליניים (תצפיתיים התרשמותיים) בלבד, קשה לאבחן אוטיזם אצל ילדים מפגרים. כמו כן, קשה לערוך מבחני אינטליגנציה לאבחון פיגור שכלי אצל ילדים אוטיסטים.

הנקודה המשמעותית ביותר היא ההבנה שאבחון אוטיזם אינו מחייב בהכרח אבחון של פיגור, ואף להפך.

קיימות הפרעות על הרצף האוטיסטי בהן דווקא מאובחנת רמה קוגניטיבית וכישורים שכליים גבוהים באופן מובהק מן הממוצע כמו בתסמונת אספרגר או באוטיזם סוואנט.

טיפול

טיפול באוטיזם, והן בפיגור שכלי צריך להיות מקיף ותואם לרמה וליכולות של הילד. עבור שתי ההפרעות מקובל לשלב טיפולים של מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת, רופאים ופסיכולוגים.

כמובן, כאשר ילד מאובחן כסובל משתי ההפרעות, הטיפול צריך לקחת בחשבון התייחסות למאפיינים ולקשיים שיוצרת כל בעיה.

לדוגמא, אם ניתן לעיתים ללמד ילד אוטיסט התנהגות מסוימת, יתכן שהלימוד יהיה קשה יותר ואף בלתי אפשרי כאשר הילד סובל גם מפיגור שכלי. כמו כן, גם כאשר מדובר בפיגור קל יהיה קשה יותר ללמד כישורי שפה ילד שסובל גם מהפרעה על הרצף האוטיסטי.