כימיקלים שגורמים לאוטיזם

הגורמים המדויקים להתפתחות אוטיזם, אשר הינה הפרעה על רצף התקשורת, לא ידועים במלואם. לכן, גורמים סביבתיים, מתכות וכימיקלים נקשרים באופן תדיר להפרעה זו, ובדרך כלל הם אף מגובים במחקרים והוכחות.

קשרים אלה נחקרים מכיוון שתחילתו של האוטיזם הינו בילדות ובשנות ההתפתחות המואצת הראשונות.

מכיוון שכך, החומרים הרעילים חושפים את הילד, שמסת גופו קטנה לכמויות גדולות בהרבה מזה של המבוגרים, ומעבר לכך הם מתפרקים פחות טוב בגוף הילדים.

שכיחות הפרעה זו הולכת ועולה בכל המדינות המפותחות. על פי הסטטיסטיקה האמריקאית, משנת 2002, הייתה עלייה של 78% באבחון מקרי האוטיזם. בישראל, הסטטיסטיקה מורה על אחד מתוך 200 ילדים אשר יוגדר כאוטיסט.

גם נתון זה נמצא במגמת עלייה, כאשר משווים אותו לנתוני 2003. עליה דרמתית זו לא יכולה להיות מוסברת רק על ידי אמצעים אבחנתיים חדשניים, אשר מסבירים עלייה של 10% מהמקרים.

הכימיקלים החשודים בגרימת אוטיזם

עד כה ידועים עשרה כימיקלים אשר חשודים בגרימת אוטיזם, כמו: עופרת, כספית, חומרי הדברה, זיהום אוויר ועוד. העופרת, למשל, ידועה כגורמת לדיכאון בבני נוער, והיא נמצאת בצבעים ישנים ובדלק.

הכספית עלולה לגרום למומים בעובר, ונמצאת בכמויות גדולות בדגים מסוימים. הכספית, אשר נמצאת במינונים קטנים גם בחיסונים הניתנים לתינוקות, מעוררת מחלוקות ודיונים רבים סביב הסיכון אשר נמצא בלקיחתה.

חומרי הדברה מסוכנים מסוג DDT, הוכחו כמעלים את הסיכון לאוטיזם. חומרים אלה אסורים לשימוש, אולם נעשה שימוש במשפחות חומרים הקרובים אליהם. מחקר אמריקאי אשר נעשה על נשים הרות אשר שהו וגרו ליד שדות מרוססים, הראה כי הייתה עלייה בשכיחות האוטיזם בקרב עוברים אלה.

חומרים אחרים, אשר נמצאו כמעלים סיכון לאוטיזם הינם חומרים אשר דומים להורמונים ומשבשים את הפעילות ההורמונלית התקינה. חומרים אלה, אשר העיקרי והמפורסם מביניהם הינו הביספינול A הנמצא בבקבוקים, נמצאו כמעלה אגרסיות ומוריד מנות משכל של ילדים.

מעבר לבקבוקי האכלת תינוקות, חומרים אלה נמצאים במרכיבים חיוניים ושמישים כמו סבון, שמפו, תכשירי ניקוי ומטהרי אוויר. מעבר לכימיקלים אלה, אין ספק כי נטייה לאוטיזם הינה גנטית בעיקרה, וכנראה ישנו גן אשר מצליח באופן פחות יעיל להוריד את החשיפה למדבירים ומזיקים אחרים.

הימנעות מגורמי הסיכון

נראה כי כימיקלים ידועים אלה נמצאים בכל מקום, ומהווים מקור פגיעה. החשיפה אליהם יכולה לקרות באמצעות המזון המודבר, נשימת אדי הריח הנמצאים בחומרי הניקוי הביתיים ושאיפת זיהום האוויר הנמצא בכל עיר גדולה.

עם זאת, החוקרים תמימי דעים כי כנראה התפתחות אוטיזם לא קורית עקב חשיפה לחומר אחד. סביר להניח כי ישנה השפעה מצטברת של חשיפה לחומרים אלה על העובר עוד בבטן האם, כמו גם תהליכים אחרים אשר לא התבררו עד סופם.

יש הטוענים כי זיהומים ויראליים מסוימים אף הם עלולים לפגוע בעובר המתפתח.

בכל מקרה, אמצעי מניעה או תשומת לב, צריכים להיות מופנים לסתימות בשיניים וזיהומים מאסבסט ועופרת.

מעבר לכך, מי השתייה מועשרים פעמים רבות באלומיניום, ולכן יש לתת את הדעת לנושא זה. בנוסף, אכילת מזונות המודברים בהדברות מזיקות, מחייבת את ההורים לשטוף את הפירות והירקות במים וסבון, או לחילופין לקנות תחליפים אורגניים.

חומרים אלה מועברים דרך המעיים לדם, לעצבים ולמוח, ובריכוזים מספיקים עלולים לגרום להפרעות כדוגמת אוטיזם.

המצב חמור אף יותר בקבוצת האוכלוסייה הכפרית, אשר גרה ליד מטעים חקלאיים המרבים להיות מרוססים. במצב זה יש לנקוט את כל אמצעי הבטיחות האפשריים, כמו למשל שימוש במסכות, הודעה מראש לאזרחים על ריסוסים מתוזמנים ועוד.

קריאה נוספת: אין קשר בין חיסונים לאוטיזם!