ואם מתחילים מהסוף, אז התשובה היא: כן. על פי מחקר חדש, אותו פרסמה אוניברסיטת קונטיקט שבארצות הברית, בעוד שישנם ילדים, הנכנסים לרצף האוטיסטי, ישנם גם כאלה, היוצאים ממנו.
ילדים אוטיסטים מול ילדים נורמטיביים
בכל שנה יותר ויותר ילדים מתגלים, לאור אבחונים מעמיקים, ככאלה הנמצאים על רצף הספקטרום האוטיסטי. מספר הילדים בכל שנה גדל והרצף, הקשת עצמה, הולכת ומתרחבת בהתאם. נכון להיום, 1 מכל 45 ילדים בארצות הברית, ובטווח הגילאים 3 עד 17, נמצא על הרצף האוטיסטי. זאת בהשוואה לנתונים שסופקו שלוש שנים לפני כן, שהראו כי 1 מתוך 80 ילדים נמצא על אותו רצף. על פי המחקר החדש, בעוד שישנם ילדים שנכנסים אל הרצף הזה, יש גם את אלה, כאמור, שיוצאים ממנו.
המחקר התייחס ל – 22 ילדים, שנמצאים במצב זה, יחד עם 27 ילדים, המראים סימפטומים אוטיסטיים טיפוסיים ועוד 23 ילדים עם התפתחות תקינה. כל הילדים שנבחנו במחקר היו בטווח הגילאים 8 עד 18. מנות המשכל של הילדים בכל 3 הקבוצות היתה שיוויונית פחות יותר והקבוצות היו מעורבות, בנים ובנות יחד.
תוצאות המחקר
במבחנים שבוצעו נמצא כי דווקא הילדים שאובחנו כאוטיסטים בגיל צעיר אך כיום הם אינם מראים תסמינים של אוטיזם הגיעו לציונים גבוהים יותר מהילדים הנורמטיביים, בכל הקשור לחברתיות, אסרטיביות ופתיחות. סממנים אלה הפוכים לחלוטין מהסממנים המזוהים עם אוטיזם, מה שמעלה את ההשערה שלילדים אלה אין כלל קשר לאוטיזם עצמו.
מסקנות
המחקר הראה שאין הבדל בין ילדים נורמטיביים לבין ילדים שזוהו כאוטיסטים לפני גיל 5 אך כיום לא מראים סימנים, הקשורים לתופעה. הדבר העלה שאלות רבות בנוגע למידת הצלחתו של האבחון שבוצע ומידת אמינותו. נכון להיום ידוע שישנם אבחונים מעטים מאד, שאינם עומדים בקריטריונים הנדרשים, אך כאמור, מדובר במספר מועט מאד, שלא ניתן להסיק ממנו על הכלל.
במקביל, עולה השאלה האם ניתן לרפא אוטיזם לאור ממצאי המחקר. הדעה הרווחת, המתייחסת לשני פרמטרים אלה, טוענת שייתכן שמדובר במצב של "אבחון יתר", ובמיוחד בגילאים הצעירים מאד. כלומר, במקרים שבהם ילדים אובחנו כאוטיזם ולא הראו סימנים לכך בגילאים מבוגרים יותר, לא מדובר ב"ריפוי" כי אם באבחון שגוי שבוצע עוד בילדות המוקדמת.