"אוטיסטים" הם קבוצה רחבה של אנשים, שנמצאים על קשת של הפרעות הקשורות ביכולות התקשורת המגעים הבינאישיים שלהם. זוהי קשת, או רצף, משום שאוטיזם מופיע בדרגות חומרה שונות ומגוונות מאוד.
מה שמחבר בין כולם, הוא הקשיים בהשתלבות בחברה. הקושי נובע משני כיוונים. ראשית, עצם התסמונת, על מאפייניה, גורם לקשיים בתחום הזה. אך חשוב לא פחות, הוא עמדתה של הסביבה החברתית כלפי החריג, השונה ובעל המוגבלות.
התייחסות חברתית לאוטיסטים
במשך השנים, למדנו כי אוטיסטים הם אנשים שחיים בתוך בועה משלהם, בעולם משלהם, שאין בינו לבין העולם החיצוני מגע. תמונה זו, שאופיינית לרמות קשות של אוטיזם, הפכה לסטריאוטיפ של החברה ביחס לאוטיסטים.
החברה שלנו מתקשה מאוד לקבל את השונה והחריג. קשה לנו לראות מישהו שהוא לא כמונו, קשה לנו להתגמש ולהתאים את עצמנו לצרכיו, ופעמים רבות אנשים תופסים את הדרישה הזו כמיותרת, מכעיסה או סתם בלתי אפשרית.
לכן, אנשים עם מוגבלויות באופן כללי, ועם אוטיזם באופן ספציפי, מוצאים את עצמם פעמים רבות נדחקים לשולי החברה, משוללים זכויות בסיסיות, בלי קשר ליכולותיהם ולרצונותיהם.
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות
בשנת 1988 נחקק בארץ חוק שוויון הזכויות לאנשים עם מוגבלויות, שמעגן את חירותם ואת כבודם של בעלי המוגבלויות, תוך כדי שמירה על זכויותיהם והתייחסות לצרכים המיוחדים שלהם. הבסיס לחוק הוא התפיסה, שגם אדם חריג או מוגבל זכאי לחיים עצמאיים, פרטיים, מכבדים, המאפשרים לו לממש את כל היכולות שלו.
זכויות נוספות העומדות לאוטיסטים, כמו לכל אזרח אחר, קשורות פשוט לעקרון המוסרי (שמעוגן גם בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו), של מתן כבוד והתייחסות הולמת.
זכותי בקהילה – הזכויות של אוטיסטים בקהילה
זכות לבחור
לאדם מוגבל יש זכות לבחור, ולקבל החלטות לעצמו, בהתאם ליכולותיו הקוגניטיביות. אנשים הסובלים מאוטיזם יכולים במרבית המקרים לבחור איפה הם רוצים לגור, במה הם רוצים לעסוק, עם מי הם רוצים להיות, ואיזה טיפולים הם רוצים לקבל ואיזה לא.
על פי החוק, חייבים לכבד את יכולותיו הקיימות של האדם, להסביר לו לפי רמתו את האלטרנטיבות, ולכבד את בחירותיו. דוגמא בולטת לזכות לבחור היא סביב מקום מגורים. ישנה פעילות נרחבת של עמותות הפועלות להסדרת זכויותיהם של אוטיסטים, על מנת למנוע אפליה של אוטיסטים במקומות מגורים. זכותו של האוטיסט לגור בתוך הקהילה, ולא להיכנס למוסדות.
זכות לתעסוקה
על פי החוק, אסור להפלות אדם הסובל מהפרעה על הרצף האוטיסטי בקבלה לעבודה ובתנאי העסקתו, בתנאי שיש לו את היכולות הנדרשות לביצוע התפקיד. החוק מכיר בכך, שלעיתים המעסיק נאלץ לבצע התאמות שונות (למשל- בשעות העבודה, בהפסקות וכדומה) כדי שהאוטיסט יוכל להשתלב, ואין ציפייה שייקח על עצמו נטל לא סביר.
עמותות הפועלות לתמיכה באוטיסטים עובדות על הרחבת אפשרויות התעסוקה של האוטיסטים, הגברת המודעות וההכרות עם נקודות החוזק שלהם, כדי להפוך את העסקתם ליותר אטרקטיבית בעיני המעסיקים.
הזכות לכבוד
אולי הדבר הקשה ביותר ליישום, משום ששום חוק לא יכול לכפות על אנשים בסביבה להתנהג באופן ראוי ביומיום, הוא זכותם של אוטיסטים לכבוד ולשוויון בתוך החברה. המציאות היא שאנשים לא רוצים לראות חריגים בקרבם.
אוטיסטים עשויים לחוות התעלמות, התעללות, אפליה בוטה יותר ובוטה פחות, ובכלל- חוסר נכונות לקבלם בתוך החברה, להתייחס אליהם בצורה הולמת, להתאים עבורם את הדרוש התאמה, ולהעניק להם את הטיפולים ואת ההזדמנויות שיאפשרו להם את ההשתלבות הטובה ביותר בחייה יומיום שלהם. הכבוד הבסיסי, ההבנה, הם העבודה הקשה ביותר כדי לאפשר שילוב אמיתי בקהילה.
זכויות ממוסדות המדינה
כבכל מדינה מתוקנת גם בישראל אנשים על הרצף האוטיסטי זכאים לסיוע ממסדות המדינה. זכאויות אלו קיימות במערכת החינוך, הקלות מס, במוסד לביטוח לאומי, משרד הרווחה, משרד התמ"ת (עידוד העסקת בעלי מוגבלויות), משרד התחבורה ועוד.
על הצעת החוק להגדלת התקציב לטיפול באוטיסטים
