אוטיזם היא הפרעה התפתחותית רחבת היקף שמופיעה בגיל הילדות, ומלווה את האדם בהמשך חייו. הסימפטום הבולט ביותר של ההפרעה הוא בפגיעה ביכולת התקשורת הבינאישית.
בעבר, היו מדברים על ילדים שנמצאים כמו בתוך בועת זכוכית, מנותקים מהעולם הסובב אותם. היום מדברים על רצף של הפרעות, החל מפגיעות קלות ביכולות של תקשורת, הבנה והסתגלות חברתית, ועד לאוטיזם עמוק שאינו מאפשר כל יצירת קשר עם העולם החיצוני (כמו רכישת שפה). להפרעות על הרצף האוטיסטי ישנם מאפיינים נוספים, איתם נאלצים הילדים, הוריהם, סביבתם והגורמים המקצועיים להתמודד.
אחד המאפיינים המתסכלים של אוטיזם, בעיקר בתקופה המודרנית ובחברה שלנו שמעודדת עשרות בדיקות גנטיות ואחרות לקראת ובזמן הריון, הוא שלא ניתן לזהות אוטיזם בשום בדיקה, וגם לא ברור מהם הגורמים לכך שילד יוולד כשהוא סובל מהפרעה על הרצף.
לכן, נעשים מחקרים רבים על מנת לאתר את הגורמים לאוטיזם, או לפחות לאפשר לזהות את ההפרעות בשלב מקודם ככל שאפשר.
איך צליאק קשור לאוטיזם?
צליאק היא מחלה אוטואימונית שגורמת למערכת החיסונית של הגוף לתקוף בטעות חלבון בשם גליאדין (חלבון שמרכיב את הגלוטון שנמצא במרבית הדגנים שאנו אוכלים) שנספג במעיים. התקפה זו גורמת לפגיעה בספיגה של המזון, ולתסמינים כגון כאבי בטן, בטן נפוחה ועיכובים בגדילה.
מספר מחקרים שפורסמו בעבר דיווחו על קשר בין איבחון של הפרעה על הרצף האוטיסטי לבין איבחון של צליאק. בנוסף, הופיעו גם מחקרים שדיווחו על תגובות חיוביות של ילדים הלוקים בהפרעה על הרצף אשר יישמו דיאטה נטולת גלוטן.
המחקר החדש, אשר פורסם בכתב העט הפסיכיאטרי JAMA Psychiatry, בוצע בשבדיה, ומטרתו היתה לבדוק האם באמת יש קשר כלשהו בין צליאק ואוטיזם.
מהלך הניסוי
המחקר בוצע על ידי איסוף נתונים רפואיים ממאגרי מידע ממספר מערכות בריאות. בסך הכל נבדקו כ-300,000 בני אדם, שזה נחשב למחקר של איסוף נתונים בסדר גודל מרשים ביותר.
החוקרים בדקו נתונים של שלוש קבוצות ניסוי- חולי צליאק, חולים הסובלים מדלקת במערכת העיכול, ואנשים שאינם סובלים מצליאק, אך בבדיקת דם נמצאו נוגדנים למחלת הצליאק. מולם, נבדקו משתתפים בעלי מאפיינים דומים (מבחינת גיל, מין וכדומה).
בארבעת הקבוצות (שלוש קבוצות ניסוי, וקבוצת ביקורת), נבדק מה הסיכוי שהחולים בעלי אבחנה של הפרעה על הרצף האוטיסטי.
ממצאי המחקר
ממצאי המחקר העלו, כי אין קשר בין צליאק או דלקת במערכת העיכול לבין הפרעות על הרצף האוטיסטי (כלומר, בהשוואה בין אנשים הסובלים מאחת המחלות לבין אנשים בריאים, אחוז המאובחנים על הרצף האוטיסטי זהה).
לעומת זאת, בקרב האנשים שרירית המעי שלהם נחשבת תקינה, אך רמת הנוגדנים לצליאק גבוהה, דווקא נמצא סיכוי גבוה יותר לקבל אבחנה על הרצף האוטיסטי.
משמעות הממצאים
ישנן מספר דרכים לפרש את הממצאים שתוארו במחקר. אפשרות אחת מוציאה את העוקץ מחשיבותו של הממצא- החוקרים מציינים, שיתכן שבקרב מטופלים הסובלים מהפרעות על הרצף האוטיסטי, נעשות יותר בדיקות גופניות באופן כללי, ולכן יתכן שהשימוש במאגרי מידע קיימים היטה את התוצאה- ישנם יותר מאובחנים, אך לא בהכרח יותר חולים.
אפשרות נוספת המוצגת על ידי החוקרים, פותחת פתח להמשך המחקר וההבנה של הקשר בין אוטיזם וצליאק. יכול להיות, שבאמת קיים הקשר כפי שנמצא במחקר, ואז יש צורך להבין ממה נובע הקשר הזה.
החוקרים מציינים שיכול להיות שישנה נטייה כלשהי לחדירות מוגברת במבנה של רירית המעי אצל אוטיסטים. לממצא כזה יכולה להיות חשיבות בטיפול בסובלים מהפרעות על הרצף.