ממנטין Memantine מוכרת כתרופה לחולי אלצהיימר מתקדם, אך האם היא יכולה גם להועיל בטיפול בתסמיני אוטיזם של ילדים?
אם אתם הורים לילד או ילדה על הרצף, אתם בוודאי מכירים מקרוב את הרצון לראות אותם מתקרבים, מתחברים, נפתחים, מצליחים להבין ולהרגיש את הסביבה החברתית קצת יותר בקלות.
בשנים האחרונות יש הרבה מחקרים, הרבה רעיונות והרבה תקוות אבל בפועל, רוב ההורים מוצאים את עצמם בעולם של ניסוי וטעייה: מה שעוזר לילד אוטיסט אחד לא משפיע בכלל על ילד אחר.
מחקר חדש שפורסם בחודש אוקטובר 2025 בכתב העת המדעי היוקרתי JAMA Network Open עורר עניין אמיתי.
לא בגלל שעסק וחקר בתרופה חדשה שמשנה הכול, זה לא הסיפור. אלא בגלל משהו הרבה יותר מדויק – האפשרות לזהות מראש לאילו ילדים טיפול תרופתי מסוים עשוי באמת לעזור.
אנחנו מדברים על עוד כמה צעדים ראשוניים לעבר רפואה מותאמת אישית באוטיזם.
תפקידו של הגלוטמט
כדי להבין את הבשורה, צריך להביט אל תוך המוח. החוקרים התמקדו בחומר כימי שנקרא גלוטמט.
זהו הוא המוליך העצבי המעורר הנפוץ במערכת העצבים המרכזית ובמילים אחרות, הדלק המעורר הראשי של המוח, שאחראי בין היתר על למידה ותקשורת בין תאים.
ההנחה המדעית היתה שאצל חלק מהילדים האוטיסטים, ישנו עודף רעש במערכת הגלוטמט, במיוחד באזור במוח הנקרא pgACC, שהוא אזור במוח שלנו הקשור לעיבוד רגשי וחברתי.
החוקרים בחרו בתרופה ממנטין, המשמשת במקור לטיפול בחולי אלצהיימר בדרגה בינונית וחמורה.
ידוע כי תרופה זו פועלת כווסת, כאשר היא מנמיכה את הפעילות העודפת של הגלוטמט באמצעות כך שהיא חוסמת קולטני NMDA, ובכך עשויה לאפשר למוח לעבד מידע חברתי בצורה רגועה ויעילה יותר.
מהלך המחקר על ממנטין
המחקר היה קפדני ביותר, אקראי, כפול-סמיות ומבוקר-פלצבו, ונמשך 12 שבועות.
השתתפו במחקר 42 בני נוער בגילאי 8-17, כולם מאובחנים עם אוטיזם בתפקוד בינוני עד גבוה (IQ מעל 85) וללא מוגבלות שכלית.
המשתתפים חולקו אקראית לשתי קבוצות. חלק קיבלו את תרופת הממנטין במינון שעלה בהדרגה עד 20 מ"ג וחלק קיבלו תרופת דמה – פלצבו.
חשוב לציין כי לפני תחילת הטיפול, כל הנערים המשתתפים במחקר עברו סריקת מוח מיוחדת (MRS) כדי למדוד את רמת הגלוטמט במוחם.
המחקר הציג תוצאות חד-משמעיות שהוגדרו מראש כשילוב של דיווחי ההורים, על ירידה של 25% בחומרת התסמינים, ודיווחי הרופאים על ציון של שיפור רב.
לפי תוצאות המחקר בקבוצה שקיבלה את התרופה, 56.2% מהנערים האוטיסטים הראו שיפור קליני משמעותי, לעומת 21% בלבד בקבוצת הפלצבו.
נתון ה-NNT
בעולם הרפואה משתמשים במונח NNT המשקף את מספר המטופלים שצריך לטפל בהם כדי שאחד ירוויח מהטיפול. במחקר זה הנתון עמד על 3.
המשמעות היא כי על כל שלושה נערים שיקבלו את התרופה, אחד חווה שיפור דרמטי. זהו נתון הנחשב חזק ומשמעותי מאוד בתחום הטיפול בתסמיני אוטיזם.
פריצת הדרך: גלוטמט כסמן ביולוגי
המחקר הופך למרגש באמת, בנקודה בה החוקרים גילו שאצל 54% מהנערים האוטיסטים, רמות הגלוטמט היו גבוהות באופן חריג.
כאשר בדקו כיצד קבוצה ספציפית זו של נערים הגיבה לתרופה, המספרים זינקו באופן משמעותי מאד, עד לכדי 80% הצלחה – בקרב נערים עם רמות גלוטמט גבוהות שקיבלו ממנטין, 8 מתוך 10 הגיבו לטיפול.
בקבוצה זו, ה-NNT השתפר מ-3 ל-2. כלומר, כמעט כל מטופל שני עם מאפיין מוחי מאובחן של עודף גלוטמט יציג שיפור בתסמיני האוטיזם בשל השימוש בממנטין.
כדי להבין את המשמעות, דמיינו שהטיפול בממנטין הוא המפתח העיקרי שנועד לפתוח את הדלת הראשית לשיפור בכישורים חברתיים.
המחקר גילה שהמפתח הזה יעיל, אבל לא אצל כולם הדלת נפתחת בקלות, כאשר רמת הגלוטמט במוח היא כמו מנעול חכם. אצל הילדים שלהם מנעול חכם, קרי רמות גלוטמט גבוהות, המפתח (ממנטין) מסתובב בצורה מושלמת ופותח את הדלת לרווחה.
זה הופך את הטיפול מתרופה כללית שעוזרת לחלק מהילדים, לטיפול מדויק שכמעט בטוח יעזור לקבוצת המטופלים המדוייקת.
תוצאות המחקר והילד.ה שלך
ראשית, חשוב לומר כי נכון להיום, הטיפול בממנטין אינו טיפול מאושר רשמית לאוטיזם.
מעבר לכך, המחקר החשוב אינו מחקר גדול מספיק בכדי לשנות פרקטיקה מיידית ונדרשים מחקרים נוספים ורחבים יותר על מנת להתקדם ולהסיק מסקנות חד משמעיות, שיובילו לשינוי בהתוויה הרפואית.
אבל, וזה אבל גדול וחשוב מאד, המחקר ותוצאותיו המרגשות פותח חלון לעתיד שבו יהיה ניתן: לבצע לילד אוטיסט סריקת MRS פשוטה, ובעקבות תוצאות הסקירה, אם הרופא יזהה שיש עומס גלוטמט באזור שנקרא pgACC, ניתן יהיה להציע לילד טיפול בממנטין שיש לו סיכוי גבוה מאד לעזור בהפחתה והקלה על תסמיני אוטיזם נפוצים.
עבור הרבה מהורים הידיעה הזאת בפני עצמה היא מקור לתקווה גדולה.
חשוב לדעת שהתרופה נמצאה בטוחה ונסבלת היטב בקרב רוב המשתתפים במחקר, ועם זאת, כמו בכל טיפול תרופתי, אצל חלק מהנערים היו גם תופעות לוואי.
השכיחות שבהן, שהופיעו בשיעור כפול מאשר בקבוצת הפלצבו, כללו: כאבי ראש, הפרעות שינה, עצבנות או שינויים בתיאבון.
במקרים נדירים, אצל שני נערים, תופעות הלוואי כמו החמרה בעצבנות הובילו להפסקת הטיפול בתרופה, אך לא נרשמו אירועים מסוכנים או בלתי הפיכים.
מה ניתן להסיק לגבי הטיפול בממנטין?
ממצאי המחקר לא מבטיחים פתרונות קסם מידיים, אבל הם כן מציעים משהו שלא היה לנו כמעט בעבר, בדמות רמז ברור נוסף לכך שלאוטיזם איננו מסלול אחד, אלא מאות שבילים נוירולוגיים שונים.
כשמזהים את השביל המדויק, אפשר לבחור טיפול תרופתי שמתאים לילד ומבטיח שיעורי הצלחה ניכרים בהקלה על תסמינים נפוצים של אוטיזם.
המחקר החשוב הוא סימן נוסף המבשר על עידן שבו לא נצטרך עוד להסתמך על ניסוי וטעייה במתן תרופות.
בעתיד הלא רחוק, יתכן שסריקה לא פולשנית פשוטה [MRS] תוכל לומר לרופא מראש: לילד הזה יש רמות גלוטמט גבוהות ממנטין היא התרופה בשבילו.
זהו צעד חשוב מאין כמותו בדרך להקלה על תסמיני אוטיזם ולשיפור איכות החיים והיכולות החברתיות של ילדים ומתבגרים אוטיסטים.
קריאה נוספת: הגן CHD8 והקשר לאוטיזם