הדרך חשובה מהיעד!

אתם נמצאים בדרך, בעיצומו של מסע משמעותי עבורכם ועבור הילד.ה, במטרה לתמוך ולסייע בהתמודדות מול אתגרי האכילה הנפוצים של האוטיסטים.

בכתבה הראשונה בסדרה, התחלנו בלהבין את הסיבות לאתגרי האכילה של הילדים, בהמשך דיברנו על האפשרויות והדרכים להוריד את הלחץ וליצור אווירה חיובית סביב נושא האוכל, העזנו לשחק עם האוכל ולהפוך את המטבח למרחב של מחקר משותף, בנינו גשרים לטעמים חדשים והרחבת התפריט, ואפילו הפכנו לשפים המציעים מנות יצירתיות במיוחד לילדים.

במהלך הדרך וודאי חוויתם רגעים של הצלחה ונצחונות קטנים: ביס ראשון במאכל חדש, הסכמה לגעת בירק, או פשוט ארוחת ערב שקטה ונטולת מאבקים, עם כל בני המשפחה מסביב לשולחן ובאווירה משפחתית ונעימה.

ואז, יום אחד וללא התראה מראש, זה קורה. המאכל שהתקבל אתמול בהתלהבות, נדחה היום בעצבים.

הילד ששיתף פעולה במטבח, מסרב להיכנס אליו וכלום לא מעניין אותו. התסכול מציף, ותחושת הכישלון צורבת.

ברגעים האלה, חשוב לומר בקול ברור שאתם לא נכשלתם.

אתם בעיצומו של מרתון ונסיגות הן חלק טבעי לחלוטין מהדרך שצריך לעבור.

הנסיגות אינן מוחקות את הדרך וההתקדמות שלכם, הן חלק מתהליך הלמידה וההסתגלות של הילד.ה ושלכם.

מה עושים כשהילד מסרב?

התגובה שלכם ברגע הסירוב היא חשובה מאד. המטרה היא להישאר רגישים לילד, אך עקביים בגישה שבנינו.

אלה ארבעת העקרונות שחשוב להקפיד עליהם:

• הישארו רגועים: הנשימה העמוקה שלכם היא העוגן של הילד. כעס או תסכול רק יגבירו את החרדה שלו וילמדו אותו שסירוב מוביל לתשומת לב שלילית.
• תנו תוקף לרגש: במקום להתווכח שקפו את תחושותיו. "אני רואה שקשה לך היום עם הגזר בצלחת" זה מראה לו שאתם מבינים אותו, גם אם אינכם מסכימים.
• שמרו על הגבול בעדינות: "הגזר יכול להישאר בצלחת, אתה לא חייב לאכול אותו. אתה יכול לאכול את הפסטה שלך" כך אתם מכבדים את הבחירה של הילד, אך לא מוותרים על עקרון החשיפה ועל השגרה הבטוחה שיצרתם.
• זכרו את חלוקת האחריות: אתם אחראים למה שמוגש והוא אחראי לכמה הוא אוכל. סירוב הוא חלק מהאחריות שלו והתפקיד שלכם הוא להכיל זאת ללא מאבק כוחות.

לא רוצה לעומת לא יכול

אחד הכלים החשובים ביותר שתפתחו לאורך הדרך, הוא היכולת להבחין בין סירוב שנובע מבדיקת גבולות, לבין סירוב שנובע ממצוקה אמיתית.

סימנים של לא יכול

אלה נובעים בשל מצוקה חושית או רגשית ולכן חשוב לשים לב לשפת הגוף של הילד.

האם הוא מחוויר? מתחיל להזיע? האם יש לו רפלקס הקאה (גאג)? האם גופו מתקשח או שהוא מתחיל להניע את ידיו בעצבנות? אלו סימנים שהמערכת שלו נמצאת בהצפה.

במצב כזה, התגובה הנכונה היא להרחיק בעדינות את המאכל המאיים ולומר: "אוקיי, אני רואה שזה יותר מדי בשבילך כרגע. בוא נזיז את זה".

סימנים של לא רוצה

אלה נובעים בעיקר מניסיון של הילד לבדיקת גבולות.

כאן התגובה של הילד תהיה יותר אסרטיבית ופחות מבוהלת. למשל, דחיפת הצלחת, אמירת "לא!" תקיפה, והסתכלות ישירה כדי לבדוק את תגובתכם.

במצב כזה, חוזרים לתגובה העקבית והרגועה: "אני מבינה שאתה לא רוצה, אבל הצלחת נשארת על השולחן".

ההבחנה הזו תעזור לכם להגיב באופן מדויק יותר ותבנה אצל הילד את האמון בכך שאתם באמת רואים ומבינים אותו.

חגיגה בהצלחות קטנות לאורך הדרך

כשהיעד נראה לכם רחוק [והוא רחוק] חשוב להתמקד בצעדים הקטנים ולזכור, הצלחה היא לא רק אכילת סלט ירקות שלם.

הצלחה היא גם:

• הסכמה שהגמבה תהיה על הצלחת במשך כל הארוחה.
• נגיעה סקרנית במלפפון עם קצה האצבע.
• הרחה של מאכל חדש מבלי להירתע.
• אמירה של הילד כמו "זה מריח טוב".

חשוב לחגוג את ההצלחות האלה בהתלהבות אמיתית ובקול רם: "וואו! כל הכבוד, ראיתי שלקחת את המלפפון ביד. איזה אמיץ אתה. ממש כיף לנו"

החיזוק החיובי הזה נותן לילד מוטיבציה להמשיך לחקור, ומזכיר לכם שההתקדמות קיימת, גם אם היא הדרגתית ואיטית.

עזרה מקצועית לאורך הדרך

למרות הרצון הטוב ולמרות שאתם עושים עבודה מדהימה, לפעמים צריך לשקול פניה לעזרה מקצועית.

חשוב לפנות לאנשי מקצוע אם:

• אתם רואים ירידה במשקל או עצירה בגדילה של הילד.
• התפריט של הילד הולך ומצטמצם, למרות כל המאמצים.
• הילד מציג תגובות פיזיות חריפות כמו הקאה או חנק למאכלים עם מרקמים מסוימים.
• הארוחות בבית גורמות למצוקה קשה ומתמשכת לכל בני המשפחה.

מי יכול לעזור?

קלינאית תקשורת תוכל לעזור באספקט המוטורי-תחושתי של הפה. מרפאה בעיסוק תוכל לתמוך ולסייע בהיבט של ויסות חושי ותכנון תנועה. דיאטנית קלינית המתמחה בטיפול בילדים אוטיסטים תבנה תוכנית תזונתית בריאה ומותאמת אישית לצרכים ולאתגרים של הילד, כמו גם המלצות על תוספי תזונה וויטמינים בעת הצורך.

תזונה כבסיס לרווחה

זכרו תמיד את המטרה הגדולה יותר והאמינו בדרך שאתם עושים.

תזונה מגוונת ובריאה אינה רק עניין של ויטמינים. היא משפיעה ישירות על בריאות המעי והמיקרוביום, שידוע היום כ"מוח השני" שלנו.

תזונה טובה יותר יכולה לתרום לוויסות רגשי טוב יותר, לשיפור הריכוז, לשגרת השינה ולרווחה הכללית של ילדכם.

כל צעד קטן שאתם עושים היום הוא השקעה ברווחה שלו מחר.

זכרו תמיד כי המסע להרחבת המעגל התזונתי הוא לרוב ארוך ומפותל. אך הדרך עצמה, עם כל העליות והמורדות שבה, בונה משהו יקר מפז והיא החשובה באמת.

הדרך שתעברו עם הילד בונה תקשורת, חוסן ואמון. כל צעד קטן הוא עוד לבנה בגשר שאתם בונים ביחד למען העתיד שלו.

אתם מלמדים את הילד ואת עצמכם סבלנות, התמדה ואת האמונה שאפשר להתגבר על אתגרים. אתם לא מושלמים, וזה בסדר.

אתם הורים אוהבים, מסורים ואמיצים שעושים את הטוב ביותר עבור ילדכם. וזה, בסופו של יום, המרכיב החשוב ביותר בכל ארוחה.

קריאה נוספת: 6 סוגי מזונות שמשפיעים על תסמיני אוטיזם