כהורים לילדים אוטיסטים יתכן שחוויתם בעבר, לא פעם, תופעה מפתיעה ולעיתים אף מבלבלת: הילד חולה, חום גופו עולה ולפתע, במקום להיות רק עייף וחסר מנוחה, נדמה שישנו שיפור זמני ביכולותיו.
הורים רבים מדווחים כי בזמן שיש לילד חום, הוא יוצר קשר עין טוב יותר, מפגין רגיעה, מתקשר בצורה חלקה יותר, ומראה ירידה בהתנהגויות חזרתיות או בקושי בוויסות חושי ורגשי.
ואז, לאחר שהחום יורד והילד מחלים, התסמינים המוכרים חוזרים לקדמותם. תופעה זו אינה פרי דמיונם של ההורים.
היא מתועדת היטב בספרות המדעית והרפואית וזכתה לכינוי אפקט החום או באנגלית The Fever Effect.
במשך שנים רבות, המנגנון שמאחורי תופעה זו נותר בגדר תעלומה. אולם בשנים האחרונות, חוקרי מוח ואימונולוגים (חוקרי מערכת החיסון) החלו לפצח את הקשר המרתק שבין מערכת החיסון למוח.
במרכז התגלית עומד חלבון קטן של מערכת החיסון הנקרא ציטוקין IL-17 או Interleukin-17.
סקירה זו נועדה על מנת להסביר את כל מה שידוע כיום [2026] על התופעה, כיצד מערכת החיסון יכולה להשפיע זמנית על תפקוד המוח, מה תפקידו של IL-17 ומדוע חום אינו מהווה בשלב זה תרופה לתסמיני אוטיזם.
מהם ציטוקינים ומהו ציטוקין IL-17?
כדי להבין את אפקט החום, יש להבין תחילה כיצד תאים בגופנו מתקשרים זה עם זה.
מערכת החיסון שלנו מורכבת מצבא של תאים שתפקידם להגן עלינו מפני פולשים כמו וירוסים וחיידקים.
כדי לתאם את הפעולה שלהם, התאים הללו משתמשים בשליחים כימיים – חלבונים קטנים הנקראים ציטוקינים.
כאשר הגוף מזהה זיהום, תאי מערכת החיסון משחררים ציטוקינים אל זרם הדם, ואלו מאותתים לגוף להפעיל תגובה דלקתית ולהעלות את חום הגוף כדי להילחם בפולש.
משפחת ה-IL-17, המכונה בשפה המקצועית אינטרלוקין-17, היא קבוצה ספציפית של ציטוקינים שהתגלתה בשנות ה-90 של המאה הקודמת.
הם מיוצרים על ידי סוגים שונים של תאי מערכת החיסון כגון תאי T, בתגובה לזיהום או פגיעה ברקמות.
תפקידם הקלאסי של חלבוני IL-17 הוא לעורר דלקת, להזעיק תאים חיסוניים נוספים למקום הזיהום, ולסייע בהגנה על הגוף מפני פתוגנים.
עם זאת, רמות גבוהות מדי של IL-17 קשורות גם למחלות אוטואימוניות ודלקתיות כרוניות כמו פסוריאזיס, אסטמה וטרשת נפוצה, שבהן מערכת החיסון תוקפת בטעות את הגוף עצמו.
הקשר המורכב: IL-17, התפתחות מוחית ואוטיזם
הקשר בין IL-17 לאוטיזם הוא פרדוקסלי ומרתק, ומתחלק לשני שלבים שונים לחלוטין בחיים: שלב ההריון, ושלב הילדות / בגרות.
מהלך ההריון
מחקרים רבים מצביעים על כך שזיהום משמעותי שמלווה בחום גבוה אצל האם במהלך ההריון מהווה גורם סיכון, מתוך מכלול של גורמים, גנטיים וסביבתיים, להתפתחות אוטיזם.
מחקרים שבחנו מודלים בבעלי חיים, בעיקר בעכברים, הראו שתגובה חיסונית חזקה של האם, מצב המכונה Maternal Immune Activation – MIA, גורמת לעלייה דרמטית ברמות הציטוקין IL-17 בגופה.
ה-IL-17 מסוגל לחצות את השליה, להגיע למוח המתפתח של העובר ולהשפיע על האופן שבו תאי העצב נוצרים ומתחברים.
השפעה זו בזמן ההריון נמצאה בניסויים בחיות כקשורה להופעת תסמינים דמויי-אוטיזם בצאצאים, כגון קושי בתקשורת והתנהגות חזרתית.
בבני אדם, נמצאו רמות גבוהות יותר של IL-17 בדם אצל חלק מהילדים האוטיסטים, בעיקר אלו עם תסמינים חמורים יותר, מה שמרמז על פעילות דלקתית כרונית או חוסר ויסות של מערכת החיסון אצל אותם ילדים.
לאחר הלידה – אפקט החום
באופן מדהים, אותו ציטוקין IL-17 שעלול להוות גורם סיכון לאוטיזם בשלב העוברי, מתגלה כגורם שיכול לאזן ולשפר זמנית את התנהגות הילד בזמן מחלה מאוחר יותר בחיים.
כאשר הילד חולה ומפתח חום, מערכת החיסון שלו מייצרת שוב IL-17 כדי להילחם בזיהום. אלא שהפעם, במוח שכבר מפותח, ל-IL-17 יש תפקיד שונה לחלוטין.
כיצד חום ו-IL-17 משפיעים זמנית על המוח?
במשך שנים חשבו שמערכת החיסון והמוח מופרדים לחלוטין. כיום ידוע שמולקולות של מערכת החיסון, כמו ציטוקינים, משמשות כמעין כלי תקשורת שמערכת החיסון שולחת למוח.
במקום רק לעורר דלקת, ה-IL-17 פועל במוח כמווסת עצבי, שהוא למעשה חומר שמשנה באופן זמני את הקצב שבו תאי עצב (נוירונים) מתקשרים זה עם זה.
מחקרים מתקדמים במודלים של בעלי חיים הצביעו על מספר מנגנונים ביולוגיים שיכולים להסביר את ההטבה הזמנית בתסמינים בזמן חום:
השפעה על הקורטקס הסומטוסנסורי המוכר בשם המדעי S1DZ
אזור זה בקליפת המוח אחראי על עיבוד של תחושות מהגוף. במודלים של אוטיזם בבעלי חיים, נצפתה פעילות יתר עצבית באזור זה, שקשורה לתגובתיות יתר חושית ולקשיים חברתיים.
חוקרים מאוניברסיטת MIT הראו שציטוקינים ממשפחת IL-17, במיוחד סוג שנקרא IL-17E, מגיעים לאזור זה, נקשרים לקולטנים על גבי תאי העצב, וגורמים להם באופן ישיר להפחית את רמת העוררות שלהם.
כלומר, ה-IL-17 משקיט באופן זמני את הרעש העצבי באזור זה, מה שמוביל לרוגע ולירידה בתסמינים חברתיים והתנהגותיים.
השפעה על המוח הקטן – הצרבלום
המוח הקטן ידוע בתפקידו בוויסות תנועה, אך כיום מובן שיש לו גם תפקיד קריטי בעיבוד רגשי, ויסות התנהגות ותקשורת חברתית.
מחקר חדש גילה שבתנאי דלקת, תאי החיסון הייעודיים של המוח, המיקרוגליה, באזור הקרוי Crus I במוח הקטן, מייצרים IL-17 בעצמם.
ה-IL-17 הזה מאזן את הפעילות החשמלית של תאי העצב, ובכך מפחית התנהגויות חזרתיות ומשפר התנהגות חברתית.
מערכת הלוקוס קורולאוס ונוראדרנלין המוכרת בשם המדעי LC/NE
זוהי מערכת הממוקמת בגזע המוח וקשורה למצבי עוררות, קשב וויסות רגשי.
ישנה תיאוריה הגורסת שאצל חלק מהאנשים האוטיסטים, ישנו חוסר ויסות במערכת זו.
תגובה חיסונית לחום גוף גבוה מביאה, כך משערים, לנורמליזציה זמנית של תפקודי מערכת ה-LC/NE, מה שתורם לארגון מוחי טוב יותר ולרגיעה התנהגותית.
חשוב להדגיש את ההבדל בין מחקרים בבעלי חיים לבני אדם: בעוד שהתופעה ההתנהגותית של אפקט החום נצפתה ודווחה רבות בקרב ילדים, רוב ההבנה שלנו לגבי המנגנון המדויק, ברמת התא והקולטן, מבוססת עדיין על מודלים של חיות במעבדה.
המעבר בין מודל של עכבר למוח האנושי המורכב דורש עדיין מחקר רב, וחלק מההשערות על בני אדם טרם הוכחו באופן מלא.
אזהרות והסתייגויות מדעיות: מה חייבים לדעת?
התגליות על מעורבות ה-IL-17 הן פורצות דרך ומעוררות תקווה גדולה בעולם המדעי, אך כהורים חשוב לגשת למידע זה מתוך הבנה מעמיקה וזהירות.
ראשית, חום גבוה איננו סוג של טיפול.
למרות הדיווחים על שיפור זמני, חום הוא תגובה גופנית למחלה, ולעיתים מחלה דורשת טיפול רפואי להורדת החום או לטיפול בזיהום.
בשום אופן אין לגרום בכוונה לחום או לזיהום אצל ילד כדי לנסות להקל על תסמיני אוטיזם. יתרה מזאת, חום גבוה עלול להיות מסוכן אם הוא אינו מבוקר.
שנית, הציטוקין IL-17 הוא מעין חרב פיפיות. למרות השפעתו המרגיעה באזורים מסוימים בקליפת המוח, מחקרים מראים כי באזורים אחרים במוח, כמו באמיגדלה – האזור שאחראי על עיבוד פחד ורגשות, IL-17 יכול למעשה לעורר תאי עצב ולהוביל דווקא לתחושות של חרדה והסתגרות.
מטרתה של תגובה זו בטבע היא כנראה לגרום לאדם החולה להתרחק מאחרים בזמן מחלה.
לכן, מערכת החיסון עובדת באיזון עדין מאוד, והתערבות חיצונית לא מבוקרת, כמו הזרקת ציטוקינים, עלולה לגרום ליותר נזק מתועלת, וכן להוביל להתלקחויות של מחלות אוטואימוניות.
נכון להיום, אין טיפול רפואי מאושר ובטוח המבוסס על ויסות IL-17 או חיקוי של אפקט החום לטיפול בתסמיני אוטיזם בבני אדם.
החוקרים עובדים כיום על פיתוח דרכים להפיק את התועלת מהוויסות העצבי שמציעה מערכת החיסון, מבלי לעורר תגובה חיסונית מסוכנת, אך יישומים קליניים אלו נמצאים עדיין בשלבי פיתוח ומחקר ראשוניים בלבד.
איך נכון לפרש את אפקט החום?
אם שאלתם את עצמכם פעם במהלך מחלה של הילד: "האם החום מתקן משהו במוח של הילד?" חשוב להבין את התופעה דרך העדשה המדעית הנכונה.
למה היא עשויה להתרחש? כאשר הילד חולה, הגוף שלו נכנס למצב חירום. מערכת החיסון משחררת במהירות חומרים כמו IL-17 לתוך זרם הדם.
החומרים הללו עושים דרכם למוח, שם הם מתפקדים כמעין תרופה פנימית קצרת טווח.
הם מתחברים לאזורים במוח שנוטים להיות בעוררות יתר ומכבים או מחלישים זמנית את הפעילות החשמלית החזקה שלהם.
התוצאה החיצונית היא ילד שנדמה מווסת, רגוע ותקשורתי יותר, מה שיכול בהחלט להתפרש כהקלה על תסמיני האוטיזם המוכרים.
מדוע ההקלה על תסמיני האוטיזם זמנית? ברגע שמערכת החיסון מסיימת את עבודתה ומכניעה את הזיהום, הווירוס או החיידק, היא מפסיקה לייצר את כמויות העתק של אותם ציטוקינים.
כשרמות ה-IL-17 בדם ובמוח יורדות חזרה לרגיל, ההשפעה המרגיעה חולפת, והמוח חוזר לפעילותו העצבית השגרתית. זוהי תגובה כימית חולפת.
מדוע זה לא מצביע על ריפוי? אוטיזם איננו מחלה שיש לרפא, אלא שונות נוירו-התפתחותית המתבטאת בחיווט שונה של רשתות העצב במוח, המלווה באתגרים שונים בוויסות, בתקשורת ובהתנהגות.
אפקט החום אינו משנה או מתקן את החיווט של תאי העצב.
הוא בסך הכל שופך זמנית כימיקל בדמות IL-17 שמעמעם את הרגישות המוגברת של המערכת. ברגע שהחומר מתפוגג, המערכת חוזרת לנקודת ההתחלה.
הקלה על תסמיני האוטיזם ואפקט החום
המדענים מאמינים כיום כי התשובה לשאלה אודות המקור להקלה על תסמיני האוטיזם בזמן שחום הגוף עולה נעוצה בקשר העמוק שבין מערכת החיסון למוח.
בזמן שחום הגוף של הילד עולה, מערכת החיסון של הילד משחררת מולקולות כמו ציטוקין IL-17, כדי להילחם בזיהום.
במקביל לתפקידן החיסוני, המולקולות הללו מתקשרות ישירות עם מערכת העצבים המרכזית.
הן מגיעות לאזורים במוח שקשורים לעיבוד חושי ולוויסות רגשי, כמו הקורטקס הסומטוסנסורי והמוח הקטן, ופועלות שם כווסתים עצביים. הן משקיטות זמנית פעילות חשמלית סוערת ומאפשרות רגיעה ופניות חברתית רבה יותר.
אפקט החום הוא עדות חותכת לכך שהמוח של ילדים אוטיסטים מסוגל להגיע לוויסות, ושהתנהגויות אלו אינן קבועות ונוקשות לחלוטין אלא מושפעות מסביבה ביולוגית כימית.
בעוד שאין לגרום לחום באופן יזום ואין כיום תרופה מבוססת IL-17, ההבנה של מנגנון מרתק זה פותחת אפיקי מחקר חדשים וחשובים מאד.
בעתיד, יתכן שחוקרים יצליחו לפתח גישות חדשות ובטוחות שיחקו את ההשפעה החיובית של הציטוקינים על המוח, ללא צורך במחלה או תגובה חיסונית אמיתית, במטרה לשפר את איכות חייהם של ילדים ובוגרים על הספקטרום האוטיסטי.
קריאה נוספת: המחקר הגנטי ועתיד הטיפול באוטיזם