דפוס חשיבה בשחור לבן, חשיבה דיכוטומית או חשיבה קוטבית הוא עיוות חשיבה נפוץ בקרב ילדים אוטיסטים, ולכן חשוב לזהות ולהבין אותו כבר בשלב מוקדם ככל שרק ניתן.
אבא של דני מספר: "יום אחד הבן שלי, דני, שיחק בנינטנדו שלו. למרות שניצח במשחק, הוא החליט שהוא נכשל כי לא השיג ציון מושלם. ברגע זה, החשיבה בשחור-לבן הקשורה לאוטיזם גרמה לו להיתקע על משהו שנראה לצופים בו מהצד כטריוויאלי".
דני אובחן כאוטיסט, ולעיתים קרובות, הוא משתמש בדפוסי חשיבה של שחור-לבן. כשזה קורה, הוריו אמורים לזהות את המצב ולעזור לו לצאת ממנו.
מהי חשיבה בשחור-לבן באוטיזם?
במונחים הפשוטים ביותר, חשיבה בשחור-לבן היא דפוס מחשבתי שבו ילדים רואים מצבים כטובים או רעים בלבד. כל מצב מוגדר כ"נכון או לא נכון" או "כן או לא" ואין "שטחים אפורים".
בדפוס חשיבה בינארי זה אין אפשרות למצבי ביניים או לגוונים כלשנם. כל סיטואציה מתפרשת באחת משתי דרכים בינאריות: אפס או אחד.
נטייה זו נפוצה בקרב ילדים ומתבגרים אוטיסטים, אשר עשויים להתקשות להתמודד עם מצבים שאינם מוגדרים באופן חד משמעי.
חשיבה דיכוטומית זו יכולה להוביל לקשיים באינטראקציות חברתיות ולפגוע במערכות היחסים שלהם ככל שהם מתבגרים.
בנוסף, הם עשויים להתקשות להבין ניואנסים או סרקזם, מה שעלול להוביל לפרשנות שגויה של ההקשר.
אבא של דני מספר כי כשדני היה צעיר יותר, ההורים ובני המשפחה נאלצו להסתגל לדפוס החשיבה הקוטבית שלו.
לדברי האב: "למרות שסרקזם היה תמיד סוג ההומור המועדף עלי, הבנתי שילדים קטנים לא מבינים סרקזם, אך ככל שדני גדל ציפיתי שיבין אותי עם הזמן. לאחר אבחנת האוטיזם שלו, שמתי לב שהוא לא מבין את ההומור המכוון שלי אף על פי שהיה בגיל שבו היה אמור להבין זאת".
האב הסביר כי נאלץ לשנות את הגישה שלו, בכדי שדני לא יחשוב שהערה שנאמרה בציניות היתה רצינית ובשל העובדה שדני פירש תגובות ציניות של האב בדרך לא נכונה.
מדוע ילדים אוטיסטים חווים חשיבה בשחור-לבן?
דפוסי חשיבה דיכוטומית או בשחור-לבן של ילדים אוטיסטים עשויים לנבוע ממגוון גורמים.
שלושת הגורמים הנפוצים יותר כוללים:
- חרדה
- חוסר סובלנות לאי-ודאות
- קושי באינטראקציות חברתיות
חרדה היא תופעה שכיחה מאד בקרב ילדים אוטיסטים, ולעיתים היא מתבטאת בצורה שונה מתכונות אוטיסטיות אחרות.
כפי שציינו, ילדים שחושבים בשחור-לבן נוטים לראות מצבים בקצוות של "נכון או לא נכון". חרדה יכולה להחמיר את דפוסי החשיבה הללו, ולהקשות על הילדים לקבל מצבי ביניים.
כהורים לילדים אוטיסטים אתם ודאי יודעים כי הילדים עשויים להתקשות להתמודד עם אי-ודאות. תהליך חשיבתי נוקשה זה עלול לגרום להם לדחות כל דבר שאינו מוגדר באופן ברור, וזה בהחלט עשוי לתרום לעיוותים קוגניטיביים בדפוסי חשיבה דיכוטומיים, המשפיעים לרעה על התנהגויות ורגשות.
דפוסי החשיבה הקוטבית של הילדים האוטיסטים עלולים גם להוביל לקשיים בהבנת ניואנסים, מה שפוגע באינטראקציות חברתיות שגרתיות.
מעבר לכך, דפוסי החשיבה הדיכוטומית עלולים להצביע על התמודדות של הילדים עם מצבים נפשיים כמו הפרעת אישיות גבולית (BPD), שגורמים לשינויים קיצוניים בתפיסת המציאות של האוטיסטים ובכלל.
האתגרים הנלווים לחשיבה בשחור-לבן
למרבה הצער, חשיבה בשחור לבן עלולה להשפיע לרעה כמעט על כל היבט בחייו של הילד, כבר מגילאים צעירים מאד ולאורך ההתבגרות.
כמה מהאתגרים הנלווים לחשיבה קוטבית כוללים:
- חוסר יציבות רגשית: חשיבה בשחור לבן עלולה להוביל לתנודות קיצוניות במצב הרוח, מכיוון שכל דבר נתפס דרך עדשה של "טוב" או "רע".
- אתגרים ביחסים בין-אישיים: החשיבה הדיכוטומית הנוקשה, מקשה מאד על ראיית נקודות מבט שונות ומפחיתה מאד את הסיכוי לפשרה, דבר שעלול להוביל לקונפליקטים באינטראקציות עם ילדים אחרים.
- תפיסה עצמית מעוותת: חשיבה קוטבית יכולה לגרום לתחושת חוסר ערך או לביקורת עצמית מוגזמת, מה שמוביל לדימוי עצמי נמוך ופגיעה נוספת בביטחון העצמי של הילד.
- חרדה ודיכאון: העובדה שהילד רואה ומפרש אירועים רק כ"שחור או לבן" עלולה להעצים חרדה ותחושת דיכאון, ולעודד פרפקציוניזם ותחושת הצפה כאשר ה"תוכניות" של הילד אינן מתממשות באופן מושלם, בדיוק כפי שהוא מצפה.
- חוסר גמישות מחשבתית: חשיבה קוטבית מקשה על קבלת נקודות מבט שונות בסיטואציות שגרתיות וכמו כן מקשה עוד יותר על ההסתגלות של הילד לשינויים.
- קושי בקבלת ביקורת: חשיבה בשחור לבן עלולה גם להקשות על קבלת משוב, שכן הילדים האוטיסטים עלולים לתפוס ולפרש את הביקורת כדחייה או שיפוט במקום כהכוונה.
- אימפולסיביות: במקרים קיצוניים של חשיבה דיכוטומית, הילדים האוטיסטים עלולים לפעול בצורה לא רציונלית מכיוון שהם מתקשים לשקול את האפשרויות שלהם בזהירות הראויה.
כל האתגרים שציינו עלולים להוביל לעלייה בתחושות שליליות ולהצטברות של לחץ מיותר.
זיהוי דפוסי חשיבה דיכוטומית ותמיכה בילד
כפי שניתן להבין, החשיבה הדו-גוונית, בשחור ובלבן, עלולה להוות מכשול ולהקשות מאד של הילדים האוטיסטים בשגרת היום יום ולאורך שנות הילדות וההתבגרות.
לכן, חשוב מאד שאנחנו, ההורים ואנשי הצוות המטפלים בילד, נזהה את דפוסי החשיבה הבעיתיים ונעזור לילדים להתמודד מולם.
ישנן כמה דרכים אפשריות לתמוך בילדים שחווים חשיבה קוטבית:
- זיהוי וסיוע בהתמודדות עם דפוסי החשיבה הקיצונית.
- העלאה ודיון בנקודות מבט שונות וחלופות אפשריות.
- פניה עם הילד לקבלת טיפול מקצועי.
זיהוי והתמודדות עם חשיבה קיצונית
כאשר ילדים אוטיסטים מתמודדים מול דפוסי חשיבה קוטבית, כהורים ומטפלים אנו יכולים וצריכים לעזור לזהות ולערער דפוסים אלה, על מנת להקל על הילדים.
כלים מעשיים שבהם ניתן לעשות שימוש כוללים:
- הציעו שאלות פשוטות שמעודדות את הילד לחשוב ולשקול נקודות מבט אחרות.
- בחינת הסברים אחרים ונוספים לסיבות שלפיהן משהו בלתי צפוי עשוי היה לקרות.
- עודדו את הילד לשנות את החשיבה כאשר הוא נוטה לקפוץ למסקנות קיצוניות.
העלו נקודות מבט שונות אחרות
חשוב לנסות ולהעלות אפשרויות נוספות ונקודות מבט אחרות לכל סיטואציה ולנהל שיח בנושא, מה שבהחלט יכול לעזור לילד להתמודד עם דפוסי החשיבה הקוטביים אליהם הוא מורגל.
לצורך כך ניתן לבצע את הפעולות הבאות:
- עודדו את הילד, באמצעות שיח, לחקור את דרך החשיבה שלו וכיצד היא משפיעה על מערכות היחסים עם בני המשפחה וילדים אחרים.
- עודדו את הילד לפתח חשיבה גמישה יותר שתאפשר לו לראות גם את נקודת המבט של אדם אחר.
- הקפידו לעשות שימוש בשפה פשוטה ומדויקת, במיוחד עם ילדים צעירים, בכדי לעזור להם להבין באופן מעמיק יותר את הנושא שאינו קל לעיכול.
טיפול מקצועי
אם אתם מבחינים כי החשיבה הקוטבית של הילד ממשיכה להשפיע והוא אינו מצליח להתקדם, למרות הניסיונות שלכם לסייע, חשוב מאד לשקול פניה לטיפול מקצועי.
קיימים מספר סוגים של טיפולים אפשריים, המתאימים עבור ילדים אוטיסטים עם חשיבה בשחור לבן ובין השאר:
- טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT): מסייע לערער ולשנות מחשבות חודרניות.
- טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT): מסייע בניהול רגשות חזקים.
- פסיכותרפיה: עוזרת להבין את הסיבות מאחורי החשיבה הדיכוטומית.
לצורך בחירת הטיפול המתאים ביותר לילד שלך, מומלץ להיפגש עם מטפלים מתאימים, להתרשם ולבחור במטפל/ת מנוסה בטיפול באוטיסטים.
עודדו גמישות וצמיחה מתוך הבנה
חשיבה בשחור-לבן היא אחת מהתכונות הנפוצות בקרב אוטיסטים בכלל ואותותיה הראשונים ניכרים כבר בגילאי הילדות המוקדמת.
הנוקשות הקוגניטיבית שמאפיינת דפוסי חשיבה דיכוטומית יכולה להוביל לקשיים באינטראקציות חברתיות, פרפקציוניזם ואפילו אימפולסיביות קיצונית.
למרות זאת, וממש כמו בתכונות אוטיסטיות אחרות, ניתן לנהל ולמתן את החשיבה בשחור-לבן בכדי לשפר את רווחתם הכללית של הילדים.
הכלים לשינוי מתחילים מתוך הבנה והכלה של המצב, ועלינו לעודד את הילדים ולעבוד עמם בכדי לזהות אסטרטגיות מתאימות שיעזרו להם לקבל ולהבין ניואנסים ונקודות מבט שונות ואחרות, בגוונים שאינם שחורים או לבנים בלבד.
התמיכה מצד ההורים ובני המשפחה, ובעת הצורך גם באמצעות מטפל/ת מקצועי/ת עשויה בהחלט לסייע לילד, לזהות את המגבלות שבחשיבה הקוטבית ולפתח דפוסי חשיבה גמישים יותר, שיעזרו לילד לצמוח ולשפר את איכות החיים שלו.
קריאה נוספת: קיבעון מחשבתי וקיבעון התנהגותי אצל ילדים אוטיסטים