מה המסקנות שעולות מהמחקר הגדול ביותר שנערך בעולם על האפקטיביות של טיפולים משלימים באוטיזם?
כמעט כל הורה לילד אוטיסט מכיר את הרגע הזה שבו מישהו שולח קישור בקבוצת פייסבוק. מישהי מספרת על שינוי מדהים שהילד שלה עבר בטיפול אלטרנטיבי. מטפל שמציע כיוון טיפולי תומך, חדש ולא קונבנציונלי.
ברקע תמיד מהדהדת בראש אותה מחשבה שקטה, שאולי זה הדבר שיקל, אולי זה מה שעדיין לא ניסינו ואולי זה יוכל לעזור גם לילד שלי…
טיפולים משלימים ואלטרנטיביים כמו תוספי תזונה, דיאטות, מוזיקה, בעלי חיים, דיקור סיני, פעילות גופנית, הורמונים או טיפולים מוחיים, הפכו לחלק כמעט בלתי נפרד מהמסע של משפחות רבות בעולם האוטיזם.
וכאן בדיוק נכנס המחקר החדש, שפורסם בחודש אוגוסט 2025 בכתב העת היוקרתי Nature Human Behaviour.
זהו אינו עוד מחקר בודד, אלא ניסיון אמיץ, יסודי, מקיף ויוצא דופן לענות על השאלה שמעסיקה הורים כבר שנים: מה באמת ידוע, ברמה המדעית הגבוהה ביותר, על היעילות והבטיחות של טיפולים משלימים לאוטיסטים?
מחקר שלא בודק מה עובד, אלא מה באמת ידוע
במקום להתמקד בטיפול אחד או בשיטה אחת, החוקרים בחרו בגישה נדירה בהיקפה ויצרו סקירת־על של כל הסקירות שקדמו לה. אם כל המחקרים.
הם אספו, בדקו, ניתחו והשוו עשרות מטא־אנליזות, מחקרים שמסכמים מחקרים, שבחנו טיפולים משלימים באוטיזם לאורך כל מעגל החיים: מילדים צעירים ועד למבוגרים על הספקטרום האוטיסטי.
מאחורי השורות היבשות עומדים יותר מ־10,000 משתתפים אוטיסטים, מאות מחקרים קליניים, ועבודה מדוקדקת שבחנה לא רק אם נמצא שיפור, אלא גם עד כמה אפשר לסמוך עליו.
האם מדובר במחקר קטן? האם היתה קבוצת ביקורת? האם ההורים ידעו מי קיבל טיפול? האם נבדקו תופעות לוואי?
זו נקודה קריטית, משום שבאוטיזם, תחום רווי תקווה, עומס רגשי, הבטחות ורצון עז לעזור, לא כל תוצאה חיובית היא בהכרח תוצאה אמינה.
אין פתרונות קסם וגם לא הוכחות מוצקות
המסקנה של החוקרים ברורה, גם אם קשה לעיכול, ולפיה עד היום, לא נמצא אף טיפול משלים אחד שיש לגביו ראיות מדעיות חזקות ואיכותיות לשיפור תסמיני הליבה של אוטיזם, כמו תקשורת חברתית, התנהגויות חזרתיות או ויסות חושי.
זה בהחלט לא אומר שלא נצפו שיפורים. להפך.
במספר טיפולים נמצאו תוצאות שנראות מרשימות על הנייר. אבל כאשר החוקרים בחנו את איכות הראיות, גודל המחקרים, מספר המשתתפים, רמת הבקרה וההטיות האפשריות, כמעט כל האפקטים החיוביים נשענו על מחקרים חלשים, קטנים או בעייתיים מבחינה מתודולוגית.
במילים פשוטות: יש הרבה סימנים אבל מעט מאוד הוכחות מוצקות ומבוססות.
איך לפעמים זה מרגיש שהטיפול עובד?
זו שאלה שרבים מההורים לילדים אוטיסטים שואלים ובצדק. אם אין הוכחות חזקות, איך יתכן שכל כך הרבה משפחות מדווחות על שיפור בתפקודים של הילדים המטופלים?
החוקרים, שכמובן לא התעלמו מהמציאות והדיווחים של ההורים, מצביעים על כמה הסברים אפשריים.
ראשית, יש לקחת בחשבון את אפקט הפלצבו, לא כמשהו מדומיין, אלא כתהליך אנושי עמוק שבו ציפייה, השקעה, שינוי בשגרה ותחושת שליטה יכולים להשפיע על ההתנהגות והחוויה.
שנית, ילדים משתנים ומתפתחים גם בלי קשר לטיפול מסוים, ולעיתים קשה להפריד בין תהליך טבעי לבין השפעת ההתערבות הטיפולית.
בנוסף, כאשר אין קבוצת השוואה אמיתית, קשה לדעת האם השיפור נובע מהטיפול עצמו או מגורמים אחרים.
המחקר אינו מזלזל בדיווחים של הורים ולהפך, הוא מדגיש עד כמה חשוב לכבד את החוויה של הילדים המטופלים והוריהם.
ולמרות זאת, המחקר מבקש להבחין בין חוויה אישית לבין ידע שניתן להכליל עליו ולבסס החלטות רחבות.
טיפולים מבטיחים ומה באמת עומד מאחוריהם
בין הטיפולים שזכו להרבה תשומת לב ציבורית, בולטים טיפול במוזיקה, טיפול בעזרת בעלי חיים, פעילות גופנית ואף גירוי מוחי לא פולשני.
בחלק מהמחקרים נצפו שיפורים גדולים יחסית במדדים כלליים של תסמיני אוטיזם או בתקשורת חברתית של המטופלים.
אלא שכאן בדיוק טמונה הבעיה. ברוב המקרים מדובר במחקרים קטנים מאוד, עם מספר מצומצם של ילדים, ללא סמיות וללא בדיקה מספקת של בטיחות.
החוקרים מדגישים כי ממצא מרשים במחקר קטן עלול להיעלם לחלוטין כאשר בודקים אותו בקבוצה גדולה ומבוקרת.
גם בתחום ההורמונלי, ובעיקר סביב אוקסיטוצין, נוצרה לאורך השנים תקווה גדולה.
זהו הטיפול שנחקר בצורה האיכותית ביותר מבין הטיפולים המשלימים. ואף על פי כן, גם כאן התמונה מורכבת.
כמעט ולא נמצא שיפור בתקשורת חברתית, ורק אצל מבוגרים נצפה שיפור קטן בהתנהגויות חזרתיות. לדברי החוקרים, אין להכליל את הטיפול באוקסיטוצין כפריצת דרך, אלא כבעל השפעה מוגבלת מאוד.
נקודת אור זהירה: שינה
תחום אחד שבו כן נרשמה מגמה חיובית עקבית יחסית הוא שינה.
מלטונין, תוסף מוכר, הראה שיפור באיכות ובכמות השינה אצל ילדים אוטיסטים, ללא עלייה מובהקת בתופעות לוואי.
עם זאת, גם כאן החוקרים נזהרים מאוד. איכות הראיות עדיין נמוכה, וההמלצה היא לראות בכך אפשרות שיש לשקול בזהירות ובליווי רפואי, לא פתרון גורף.
מה לגבי הבטיחות של טיפולים משלימים?
אחת המסקנות החזקות והכואבות של המחקר היא עד כמה מעט אנחנו יודעים על הבטיחות של טיפולים המשלימים באוטיזם.
ברבים מהטיפולים כלל לא נבדקו תופעות לוואי, סבילות או סיכונים אפשריים.
זהו פער משמעותי, במיוחד לאור העובדה שרוב הילדים והמבוגרים האוטיסטים נחשפים לפחות לטיפול משלים אחד במהלך חייהם.
החוקרים מדגישים כי גם טיפול שנחשב טבעי או לא תרופתי אינו בהכרח חף מסיכון.
אז מה המחקר הזה כן אומר להורים?
המחקר לא אומר להורים אל תנסו והוא בהחלט לא טוען כי אין תקווה.
המחקר כן אומר בצרורה ברורה, בואו נחליף הבטחות גדולות במידע אמין. בואו נקבל החלטות מתוך ידע, שקיפות וליווי מקצועי.
בואו נבין שהעובדה שטיפול משלים פופולרי או נפוץ אינה אומרת שהוא מוכח, ושלעיתים המדע פשוט עדיין לא הדביק את הקצב המסחרר של התקווה והרצון ההורי לעזור לילדים ולתמוך בהם.
החוקרים אף הקימו פלטפורמה פתוחה ונגישה, שמאפשרת להורים ולאנשי מקצוע לראות, בשפה ברורה, מה ידוע על כל טיפול, באיזה גיל ובאיזו רמת ודאות.
מבט קדימה: תקווה אחראית
נראה כי המסר החשוב ביותר של המחקר הוא הקריאה למחקר טוב ומבוסס יותר, לפני שנסחפים להסקת מסקנות.
מחקרים גדולים, מבוקרים, עם מדדים אובייקטיביים, ובעיקר עם בדיקה מסודרת של רמת הבטיחות שבכל טיפול משלים. רק כך ניתן יהיה באמת לדעת אילו טיפולים משלימים ראויים להמלצה ואילו לא.
עד אז, הדרך הנכונה עוברת בדיאלוג פתוח בין הורים, אנשי מקצוע והילד עצמו, בהבנה שאין פתרונות קסם, אבל יש מקום לבחירה מושכלת, זהירה ומכבדת.
קריאה נוספת: טיפולים חדשים ומתקדמים לאוטיסטים