הרפורמה בחינוך המיוחד תקועה

מערכת החינוך המיוחד בישראל נמצאת בקריסה שקטה. מאות אלפי ילדים ביניהם עשרות אלפי אוטיסטים, אינם מקבלים את המענה לו הם זקוקים, מורים שחוקים נוטשים, והורים נאלצים להילחם על זכויות בסיסיות.

דווקא כשהונחה על השולחן תוכנית הצלה מקיפה – המלצות ועדת שפירא – בחרה הממשלה לדחות את התקווה ולדחות את היישום.

זהו סיפור על החמצה היסטורית, ועל ביקורת חריפה כלפי הדחייה שפוגעת בעתידם של הילדים של כולנו.

ועדת שפירא, שנועדה לבחון את הרפורמה בחינוך המיוחד בישראל, הגישה המלצות מקיפות שנועדו לחולל שינוי יסודי במערכת החינוך כולה.

עם זאת, יישום המלצותיה נדחה, מה שמעורר ביקורת חריפה ודאגה לעתידם של מאות אלפי ילדים עם צרכים מיוחדים.

ועדת "החינוך בראי החינוך המיוחד", בראשות מר עמוס שפירא, הוקמה בתחילת שנת 2023 על ידי שר החינוך, מר יואב קיש.

האתגרים המרכזיים שהובילו להקמת הוועדה כללו:

מצוקה גוברת בכיתות

המערכת מוצפת. כיתות הלימוד קורסות. הגידול העצום במספר הילדים הזקוקים לתמיכה יוצר עומס בלתי אפשרי על המורים והתלמידים כאחד.

עלייה החורגת בהרבה מהגידול הטבעי באוכלוסייה ונמצאת מעל לממוצע ברוב המדינות המפותחות בעולם. גידול זה מחייב את המערכת להשקיע משאבים תקציביים ניכרים.

שיעור שילוב נמוך של תלמידים עם צרכים מיוחדים

שיעור השילוב של ילדים עם מוגבלויות בישראל נותר יציב סביב 60% במשך שנים רבות, ואף ירד, זאת לעומת שיעורים של למעלה מ-90% ברוב מדינות המערב.

מציאות זו עולה למדינה משאבי עתק, נוגדת את תועלת השילוב לתלמידים, לחברה ולכוונת המחוקק.

פערים איכותיים בין החינוך הכללי לחינוך המיוחד הנפרד

פערים אלו הובילו הורים רבים לבחור במסגרות חינוך מיוחד נפרדות, למרות האינטרס ללמידה בקהילה.

מצב זה יוצר "מעגל קסמים" שבו המערכת מתקשה לספק מענים נאותים בחינוך הכללי, מה שמגביר את הנטייה לבחור בחינוך נפרד ומצמצם משאבים בחינוך הפורמלי.

הפערים הגדלים בין המסגרות מאלצים את ההורים לבחור בין שילוב חברתי בקהילה לבין קבלת מענה חינוכי ראוי. זוהי בחירה שאף הורה לא אמור לעשות.

חוסר הכשרה מספקת של צוותי חינוך

מורים וגננות רבים אינם מקבלים כלים מספקים להתמודדות עם כיתות הטרוגניות ועם מגוון הצרכים הרגשיים, החברתיים והלימודיים של תלמידים.

ניתן לקרוא בהרחבה על האתגרים של המורים כאן

180 מומחים לחינוך מיוחד בדקו וחשבו…

הוועדה הקדישה כשנה וחצי לגיבוש המלצותיה. היא פעלה מתוך שאיפה לשמוע כמה שיותר גורמים וליצור שותפות רחבה בהסקת מסקנות יעילות.

בוועדה היו חברים כ-180 נציגים, ובהם בכירים ממשרד החינוך, נציגי הורים, ארגוני מורים, השלטון המקומי, נציגים מעמותות, אנשי אקדמיה ומומחים לכלכלה.

עמוס שפירא, יו"ר הוועדה, הביא עמו ניסיון רב בניהול ארגונים גדולים ושימש בתפקידו בהתנדבות.

אחד הדגשים המרכזיים בעבודת הוועדה היה לבחון את יישימות ההמלצות במגבלת כוח האדם הקיים, מבלי לדרוש תוספות כוח אדם משמעותיות שאינן ריאליות.

הוועדה חיפשה פתרונות "שורש" ולא "טלאים", מתוך הבנה שרק שינוי עמוק יכול לעצור את ה"סחרור" במערכת.

המסקנות החשובות של ועדת שפירא

הוועדה הציגה תוכנית הוליסטית שנועדה לחולל שינוי משמעותי לא רק בחינוך המיוחד, אלא במערכת החינוך כולה.

ההמלצה המרכזית והחשובה ביותר של הוועדה היתה לשינוי סדרי העדיפויות הלאומיים והשקעה מסיבית בגיל הרך – מאז לידה ועד 6.

מחקרים מכל העולם מוכיחים כי זוהי ההשקעה הכדאית ביותר, עם תשואה כלכלית וחברתית גבוהה.

כיום, המצב בישראל הפוך – ההשקעה בגיל הרך נמוכה משמעותית מהממוצע ב-OECD, וההשקעה התקציבית בילד עולה ככל שהוא מתבגר – בדיוק ההפך מההיגיון הכלכלי וההתפתחותי.

הוועדה ציינה כי יש להפוך את הפירמידה, כך שעיקר ההשקעה הכספית תגיע בגילאים הצעירים ביותר, בדיוק ההפך מהמצב ההיסטורי בישראל.

המלצותיה העיקריות של הוועדה כללו:

הקטנת גני הילדים

יש לצמצם את מספר הילדים בגן לממוצע של 19 ועד למקסימום של 23 ילדים, לעומת ממוצע של כ-30 ילדים בגני הילדים בישראל כיום.

יש ליצור בגני הילדים מבנה ניהולי של "אשכול גנים" שיאפשר ניהול פדגוגי ותפעולי יעיל יותר.

כמו כן, יש לשפר את מערך ההדרכה המקצועית במעונות היום, על מנת לסייע באבחון מוקדם אצל פעוטות בגילאי לידה ועד לגיל 3.

הקטנת כיתות ושבוע לימודים מקוצר

כדי לאפשר יחס אישי, הכלה אמיתית וסביבת למידה איכותית, המליצה הוועדה על מהלך דרמטי, שהוא אחד המנועים המרכזיים של הרפורמה.

הפתרון של הקטנת הכיתות באמצעות מעבר לשבוע לימודים מקוצר אינו רק שיפור פדגוגי – הוא המהלך האסטרטגי שמאפשר לממש את הרפורמה ללא צורך בגיוס אלפי מורים חדשים.

זהו פתרון ישים, חכם ובר-ביצוע, שהופך את כל התוכנית למציאותית.

צמצום מספר התלמידים בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים לממוצע של 19 תלמידים בכיתה.

מעבר לשבוע לימודים של 5 ימים בלבד, כאשר מהלך זה נועד לשחרר את כוח האדם הנדרש (מורים וסייעות) כדי לאפשר את הקטנת הכיתות, מבלי לגייס מורים נוספים.

עבור ימי שישי יוצעו "שישונים", שהם למעשה מסגרות חינוך בלתי פורמליות מיוחדות בתשלום מסובסד.

העצמת צוותי החינוך

ועדת שפירא קבעה כי האחריות על שילוב ילדים עם מוגבלויות מוטלת על מערכת החינוך כולה. לשם כך, יש צורך בהכשרה מקיפה ומתמשכת של כלל המורים והגננות.

הוועדה המליצה לצורך כך על:

• מסלול פיתוח מקצועי תלת-שנתי: תוכנית הכשרה מובנית לכל מורה שתכלול קורסי חובה בנושאי הכלה, שילוב ילדים בעלי מוגבלויות והתמודדות עם כיתות הטרוגניות.
• שינוי בהכשרת המורים באקדמיה: שילוב חובה של תכנים הנוגעים לשילוב בעלי מוגבלויות במערכת החינוך והכלה בכל מסלולי ההכשרה להוראה בישראל.
• שימוש בבינה מלאכותית (AI): הטמעת כלים טכנולוגיים שיסייעו למורים להתאים את הלמידה לכל תלמיד ולנתח את צרכיו, בהתאם לאתגרים.

צמצום הבירוקרטיה והגברת הגמישות הניהולית

ההמלצות הוועדה נועדו להעביר את מרכז הכובד מקביעות בירוקרטיות למתן מענים לילדים בשטח.

הכלי המומלץ הראשון לצורך כך הנו הפחתה משמעותית בכמות הפניות לוועדות הזכאות, על ידי שיפור המענים בתוך בתי הספר, שיקטין את הצורך של הורים לפנות לוועדות אפיון וזכאות.

צעד זה יוביל לחסכון משמעותי במשאבים, שאותם ניתן יהיה להפנות לתמיכה ישירה כמענה לצרכי הילדים.

ועדת שפירא המליצה על מודל למתן תמיכה על בסיס צורך חינוכי של הילד.ה. לפי ההמלצות, יש לעבור למודל שבו הזכאות לתמיכה תינתן על בסיס צורך חינוכי שיוגדר על ידי צוות בית הספר, ולא רק על סמך אבחון רשמי.

עוד הומלץ על מתן אוטונומיה רבה יותר למנהלי בתי הספר בניהול תקציבי התמיכה לילדים עם מוגבלויות, כדי שיוכלו להקצותם באופן המיטבי לצרכי תלמידיהם ובהתאם לשיקולים הנוגעים אישית לכל ילד.ה בבית הספר.

השקעה שמחזירה את עצמה

חשוב לציין כי הוועדה לא התעלמה מההיבט התקציבי הכרוך ביישום הרפורמה.

בדוח המסכם צויין במפורש כי לצורך ישומה המלא של הרפורמה בחינוך המיוחד נדרשת השקעה חד-פעמית של כ-14 מיליארד ש"ח בבינוי ותשתיות, ותוספת שוטפת של כ-1.4 מיליארד ש"ח בשנה.

עם זאת, הדו"ח מראה כי מדובר בהשקעה כדאית ביותר.

חיסכון עתידי: המהלכים המוצעים צפויים לחסוך למדינה כ-3.15 מיליארד ש"ח מדי שנה, בין היתר באמצעות האטת הגידול במספר הזכאים, הגברת השילוב שעלותו נמוכה משמעותית מחינוך נפרד וצמצום נשירת מורים.

הסטטוס קוו יקר יותר: אי-יישום ההמלצות יחייב את המדינה להוסיף לתקציב החינוך המיוחד כ-2.5 מיליארד ש"ח בממוצע בכל שנה בחמש השנים הקרובות, רק כדי להתמודד עם הגידול הקיים.

המסר של הוועדה בפן הכלכלי, הנוגע ליישום הרפורמה, חד וברור המשך המצב הקיים הוא בזבוז כספי אדיר.

המדינה תשפוך 2.5 מיליארד שקלים נוספים מדי שנה רק כדי לתחזק מערכת קורסת.

לעומת זאת, ההשקעה ברפורמה תחזיר את עצמה ותחסוך למשק 3.15 מיליארד שקלים בשנה.

לפיכך, ההשקעה ברפורמה אינה הוצאה – היא החיסכון הגדול ביותר שמדינת ישראל יכולה לעשות.

ועדה יש. המלצות יש. יישום אין!

ב-12 במרץ 2025 הגיש עמוס שפירא את דו"ח ההמלצות לגבי הרפורמה הנדרשת בחינוך המיוחד לשר החינוך יואב קיש, שיזם את הקמת הוועדה כשנתיים קודם, ב-2023.

לאחר שקיבל לידיו את המלצות ועדת שפירא, שר החינוך הודיע באופן פומבי כי הוא מאמץ את ההמלצות ומתכוון להתחיל ליישמן באופן הדרגתי, תחילה בצפון ובדרום, כבר בשנת הלימודים הקרובה.

מתחת לרדאר ובלי שקיפות ציבורית מספקת, ב-14 במאי 2025, הודיע שר החינוך יואב קיש במהלך דיון בכנסת כי יישום מסקנות ועדת שפירא יידחה לשנת הלימודים תשפ"ז – כלומר לספטמבר 2027.

הסיבה הרשמית לדחייה הייתה התנגדות משרד האוצר בשל אילוצים תקציביים.

יו"ר הוועדה עמוס שפירא אינו שותק

עמוס שפירא הגדיר את הדחייה כ"החמצה היסטורית", לא פחות, ובתשובה להחלטה התמוהה העביר ביקורת חריפה על החלטתו של שר החינוך קיש.

הוא דוחה מכל וכל את הטיעון התקציבי, וטוען כי "שר החינוך לא עובד אצל האוצר, הוא צריך להיאבק על עתיד הילדים שלנו".

לדבריו, הממשלה יודעת להילחם על דברים אחרים אך "משום מה, כשזה מגיע לחינוך – פתאום הכול תקוע".

שפירא מדגיש כי מערכת החינוך נמצאת בקריסה – גני ילדים קורסים, כיתות לימוד עמוסות, מורים נוטשים, ותקציב החינוך המיוחד "משתולל". לדבריו, המצב הזה רק יחמיר עם הדחייה של יישום המלצות הוועדה.

שפירא מתח ביקורת על היעדר השקיפות והשיח הציבורי סביב ההחלטה, ודרש מהשר לכנס את הוועדה ולספק הסברים ברורים.

"כשאתה מעביר מסר שזה יכול לחכות עוד שנתיים – אתה בעצם אומר שזה לא חשוב".

עמוס שפירא, שמכיר את המצוקה האמיתית של ילדי החינוך המיוחד מדגיש כי אין לשר החינוך יעדים מוגדרים או תכנון עתידי אמיתי, שעשוי להצדיק את הדחייה.

שפירא שב ומדגיש כי המלצות הוועדה, המבוססות על עבודה רחבה ומעמיקה של 180 מומחים, יחסכו למדינה סכומי עתק בטווח הארוך.

שפירא מסביר כי הסיבה לדחיית יישום מסקנות הוועדה איננה כספית אלא "עניין של רצון, של תכנון, של סדרי עדיפויות".

משרד האוצר נגד המלצות ועדת שפירא

גורם בכיר באוצר כינה את המלצות הוועדה "הזויות, משוגעות ותלושות מהמציאות".

לטענת האוצר [וזה הזוי], הדו"ח אינו פותר את בעיית הגידול המואץ במספר הזכאים לחינוך מיוחד, במיוחד בהקשר לאבחונים "קלים" של אוטיזם המקנים קצבת ילד נכה וסל זכויות נרחב.

טענת האוצר מתעלמת באופן מוחלט מליבת המלצות הוועדה.

הרפורמה כולה נועדה בדיוק לטפל בשורש הבעיה. על ידי חיזוק בתי הספר הרגילים והפיכתם לאטרקטיביים ומכילים, ירד התמריץ של הורים לחפש אבחון רק כדי לקבל סיוע.

האוצר תוקף את הסימפטום, בעוד שהוועדה מציעה מרפא למחלה עצמה.

כמה נקודות למחשבה

צריך לבחון את המשמעות המשפטית של התעלמות מהמלצות ועדת שפירא.

ישראל חתומה על אמנת ה-CRPD (2006) ועל הצהרת סלמנקה (1994) המחייבות חינוך משולב כברירת־מחדל.

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (1998) קובע נגישות ושילוב כתנאי בסיסי.

הדחייה חותרת תחת מחויבות המדינה לפי אמנת CRPD וחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ועלולה להוביל לעתירות נרחבות לבג״ץ.

מבחינה פוליטית-ניהולית ניכר כי "אין בעל בית". ללא מנהלת-על בראשות מנכ״ל משרד החינוך ויעדי ביצוע כמותיים, כל אגף בממשלה מושך לכיוונו.

המצב בפועל מצביע על תלות מוחלטת במדיניות של משרד האוצר במקום במדיניות של משרד החינוך. הלכה למעשה, שר החינוך קיבל את הנימוק התקציבי במקום להציג חלופות מימון.

ההיסטוריה מצביעה על מחזור דחיות מוכר, כפי שהיה במקרה של ועדות קודמות (דורנר, עמיחי), שהמלצותיהן נקברו בתירוץ דומה. דחייה = קבורה.

העברה של יישום המלצות הוועדה לתשפ״ז אינה תמימה, ופירושה כניסה לשנת בחירות, כאשר כל בר דעת מכיר ויודע כי הסיכוי ליישום ההמלצות "בממשלה הבאה" רק הולך ויורד.

מה אפשר לעשות כבר מחר?

ניתן וראוי לאמץ מודל יישום הדרגתי לפי גיל כבר החל משנת הלימודים הקרובה.

להתחיל בגיל הרך ובגילאי בית הספר היסודי בפריפריה (צפון/דרום) שבהם בלאו הכי נדרשת בנייה מחודשת לאחר המלחמה.

להעביר תקציב גישור דו-שנתי (2025-2027) בהיקף 3-4 מיליארד ₪:

• 2 מיליארד ₪ לבינוי מודולרי ופתרונות זמניים לכיתות קטנות.
• 1 מיליארד ₪ להכשרת מורים מואצת והפעלת תוכנית לימודים מיוחדת בימי שישי.
• יתר הסכום יועבר לסל מוסדי מורחב ולהנגשות דחופות לצרכים של גני הילדים ובתי הספר ברחבי המדינה.

יש להקים מנהלת ביצוע שתציג מדדי דרך רבעוניים ושקיפות מקסימלית לציבור, כולל פרסום דו״ח תקופתי מפורט.

לגבש קואליציה בין-משרדית, בהשתתפות נציגים של משרדי החינוך, האוצר והרשויות המקומיות, על מנת שתבחן מודלי מימון גמישים:

• אגרות PPP לחברות בנייה ציבוריות
• אג״ח חברתיות ייעודיות לגיל הרך
• שחרור קרקעות מדינה לטובת מוסדות חינוך משולבים

ניתן וראוי גם לקדם תיקוני חקיקה מינימליים בסעיפי חוק חינוך מיוחד וחוק שוויון לבעלי מוגבלויות כך שזמני-הביניים לא יוסיפו בירוקרטיה.

משמעות דחיית יישום הרפורמה בחינוך המיוחד

הדחייה לשנת 2027, קרוב לבחירות הכלליות הצפויות ב-2026, מעלה חשש כבד שהרפורמה לא תיושם כלל ותמתין לממשלות הבאות, מה שנראה כמו דחיינות פוליטית, שאת מחירה משלמים וישלמו הילדים שלנו והחברה הישראלית כולה.

יותר ויותר הורים מדווחים על חוסר אמון במערכת החינוך הפורמלית, ובוחרים במסגרות חינוך מיוחד נפרדות בשל היעדר מענה אמיתי לילדים המיוחדים שבאחריות משרד החינוך.

לצערנו הרב, ניכר כי קיים פער משמעותי בין ההבנה העמוקה של האתגרים והפתרונות המוצעים על ידי ועדת שפירא, לבין הקושי של משרד החינוך והמערכת הפוליטית ליישם את השינויים הנדרשים.

דחיית המלצות ועדת שפירא אינה עוד החלטה בירוקרטית.

זהו ויתור על עתידם של מאות אלפי ילדים ועל ההזדמנות לבנות חברה ישראלית טובה ומכילה יותר.

כל יום של דחייה הוא עוד ילד שנופל בין הכיסאות, עוד מורה ששוקל לעזוב, ועוד הורה שמאבד אמון במערכת החינוך.

הזמן לשבת על הגדר נגמר. הגיע הזמן לדרוש מהמנהיגים שלנו להתייחס לעתיד ילדינו כאל המשימה הלאומית הדחופה שהיא באמת.

קריאה נוספת: עד 18 חודשי המתנה לאבחון אוטיזם בישראל!