הרגלי חיים חברתיים

קשרים חברתיים הם החמצן של הנפש. הם מעניקים לנו תחושת שייכות, ביטחון, משמעות ושמחה. כולנו, כבני אדם, נולדים עם הצורך הבסיסי הזה, להתחבר, להיראות, להיות חלק ממשהו גדול יותר.

עבור ילדים, הצורך הזה הוא אבן יסוד בהתפתחותם. דרך קשרים עם חברים הם לומדים על עצמם, על העולם, על אמפתיה ושיתוף פעולה.

אך עבור רבים מהילדים האוטיסטים, העולם החברתי יכול להרגיש כמו ארץ זרה עם שפה לא מוכרת וחוקים בלתי נראים.

הרצון העז להתחבר קיים גם אצל הילדים האוטיסטים, פועם וחזק, אך הדרך למימושו רצופה אתגרים מהותיים.

זהו קושי שאנחנו, כהורים, חווים יחד איתם בכל יום במגרש המשחקים, במפגש משפחתי או במסיבת יום הולדת של ילדה מהגן.

הבשורה המעודדת היא שהמיומנויות הנדרשות ליצירת קשרים חברתיים אינן תכונות מולדות ומסתוריות. הן במידה רבה הרגלי חיים נרכשים.

כמו שלומדים לצחצח שיניים או להתלבש בבוקר, כך ניתן ללמוד ולקנות הרגלים חברתיים.

ואנחנו, ההורים, בתור הדמויות המשמעותיות והאוהבות ביותר בחיים של הילד, מחזיקים במפתח העוצמתי ביותר להקניית ההרגלים הללו.

לא כמטפלים או כמאמנים, אלא כהורים, דרך הרגעים הקטנים, היומיומיים והאוהבים בבית, שהופכים בהדרגה לאבני הבניין של עתידו החברתי והרגשי.

בסקירה שלפניך נדון בחשיבותם של הרגלי חיים חברתיים עבור הילדים האוטיסטים, ונציע לכם כלים מעשיים, מבוססי ידע וכתובים מהלב, כדי להפוך את הבית לחממה אידיאלית לטיפוח הרגלים חברתיים.

המטרה איננה לשנות את מי שהילד, על הייחודיות המופלאה שלו, אלא להעשיר את ארגז הכלים שלו, כדי שיוכל לבנות את הגשרים אל לבבות אחרים, בדרכו הייחודית שלו.

7 הרגלי חיים שעושים חברים

לפניכם רשימה של הרגלים חברתיים בסיסיים, המוסברים בפשטות ובצירוף דוגמאות מעשיות שניתן להתחיל ליישם גם בבית שלכם עוד היום.

כל הרגל הוא כמו זרע קטן שאתם שותלים כבר בגיל צעיר מאד. עם השקיה יומיומית של סבלנות ואהבה, הוא ינבט ויצמיח ענפים חזקים של קשר.

הרגל הפנייה היזומה

תיאור ההרגל: לא סתם אומרים כי שלום הוא כוח. היכולת ליזום פנייה פשוטה לאדם אחר, בין אם במילה כמו שלום או בוקר טוב או במחווה לא מילולית כמו חיוך חביב או הרמת יד.

למה זה חשוב? פנייה יזומה היא הדלת הבסיסית ביותר לאינטראקציה חברתית. היא מאותתת לצד השני "אני רואה אותך, אני פתוח לקשר".

עבור הילדים האוטיסטים, הצעד הראשון הזה הוא לעיתים משוכה גבוהה ביותר. הפיכתה להרגל אוטומטי מפחיתה חסם משמעותי.

איך מיישמים ביומיום? הפכו את הפנייה היזומה לטקס קבוע. אמרו בוקר טוב לילדים בכל בוקר עם חיוך, ועודדו אותם לענות, את הילד האוטיסט וכן את האחים והאחיות.

אמרו שלום לשכנים במעלית, לקופאית בסופר, להורים של הילדים ולשומר בכניסה לגן. עשו זאת באופן טבעי ועקבי, והילד ילמד דרך חיקוי ויסגל לעצמו הרגל חיים חברתי חשוב.

דוגמה מעשית ועדכנית לגיל 3-4: אתם נכנסים עם הילד לגן השעשועים. לפני שהילד רץ למגלשה, עצרו לרגע. הצביעו על ילד אחר שיושב ומשחק בארגז החול ואמרו: "בוא נגיד שלום לילד עם הכובע הכחול".

התקרבו יחד איתו, ואמרו בקולכם "שלום!". גם אם הילד רק יסתכל ויחייך במבוכה, שבחו אותו על הניסיון: "איזה יופי שאמרנו שלום ביחד!".

הרגל להקשיב בסבלנות

תיאור ההרגל: היכולת להמתין בסבלנות כשאחר מדבר, להקשיב לדבריו, ורק אז להגיב או לדבר.

למה זה חשוב? שיחה היא כמו משחק מסירות. אם רק צד אחד מוסר את הכדורים (מדבר) והשני לא תופס ומוסר בחזרה (מקשיב ועונה), המשחק נגמר עוד לפני שהחל.

הקשבה והמתנה לתור מראות כבוד לבן השיח ויוצרות זרימה נעימה שמאפשרת לקשר להתפתח, כבר מגילאים צעירים מאד.

איך מיישמים ביומיום? זמן ארוחת הערב המשפחתית הוא הזדמנות מצוינת לתרגל קשב וסבלנות. ערכו סבב שבו כל אחד מבני המשפחה מספר משהו שקרה לו היום, והכלל הוא שכולם מקשיבים עד שהוא מסיים.

השתמשו בחפץ עובר כמו "כפית דיבור", כאשר רק מי שמחזיק בכפית רשאי לדבר. אם יש בבית כפית צבעונית מיוחדת, עשו בה שימוש קבוע.

דוגמה מעשית ועדכנית לגיל 3-5: הילד נרגש ורוצה לספר לכם על מגדל הלגו שבנה, בדיוק כשאתם באמצע שיחת טלפון.

במקום להשתיק אותו, סמנו לו עם האצבע "רגע אחד", סיימו את המשפט שלכם בטלפון, ואז פנו אליו במלוא תשומת הלב: "חיכית כל כך יפה! עכשיו אני כולי שלך. ספר לי על המגדל המדהים שלך".

כך הוא לומד שכשממתינים בסבלנות, זוכים לתשומת לב מלאה.

הרגל להתבונן ולהבין את הזולת

תיאור ההרגל: פיתוח המודעות להתרחשויות חברתיות שסביב, והיכולת להפיק מידע מרמזים שאינם מילוליים כמו הבעות פנים, שפת גוף או טון דיבור.

למה זה חשוב? רוב התקשורת האנושית אינה מילולית. ילד שמצליח לקרוא את החדר, להבין מתי חבר עצוב גם אם הוא לא אומר זאת, או לזהות מתי קבוצת ילדים שקועה במשחק ולא פנויה להצטרפות, מצויד בכלי ניווט חברתי רב עוצמה.

איך מיישמים ביומיום? אנחנו צריכים להתרגל להיות כמו "שדרני ספורט" של סיטואציות חברתיות. כשאתם בגינה, שבו על ספסל ושחקו עם הילד במשחק שמתחיל בכך שכל אחד, בתורו, אומר: "אני רואה… [ותיאור של מה שהוא רואה]".

כך לדוגמא, אמרו לילד: "אני רואה ילדה שבוכה. נראה לי שהיא נפלה מהנדנדה וכואב לה". או למשל: "תראה, שני הילדים שעל המגלשה צוחקים בקול רם, נראה שהם נהנים מאוד להתגלש ביחד".

דוגמה מעשית ועדכנית לגיל 3-5: אתם צופים יחד בסרט מצויר בטלויזיה. עצרו את הסרט לרגע כשאחת הדמויות מראה רגש ברור. שאלו: "תראה את הפנים של הדמות. מה אתה חושב שהיא מרגישה עכשיו? למה?".

חברו בין הבעת הפנים, כמו גבות מכווצות, לרגש כמו כעס, ופרשנו את הסיטואציה בקול רם: "הוא כועס כי דמות אחרת לקחה לו את הצעצוע".

הרגל לשתף ולהתחלק

תיאור ההרגל: היכולת להציע לאחר, לשתף ולהתחלק במשהו ששייך לך כמו צעצוע או חטיף, או לחלוק חוויה באמצעות סיפור או להראות ציור.

למה זה חשוב? שיתוף הוא אחד הביטויים המוחשיים ביותר של רצון בקרבה חברתית. להתחלק עם אחר ולשתף אלו סימנים שאומרים ללא מילים "אני סומך עליך, אני רוצה שתהיה חלק מהעולם שלי". אלו פעולות שיוצרות מיד תחושת חיבור הדדית.

איך מיישמים ביומיום? שחקו במשחקי קופסה שדורשים שיתוף פעולה או משחק בתורות. בזמן הכנת אוכל, תנו לילדכם להגיש לבני המשפחה האחרים חתיכות של פרי או ירק. הדגימו שיתוף בעצמכם באופן קבוע עם בני משפחה, חברים וקרובים. בכל פעם שאתם אוכלים תפוח לילד הילד, אמרו לו: "רוצה ביס מהתפוח שלי?".

דוגמה מעשית ועדכנית לגיל 3-5: חבר בא לבקר. לפני שהוא מגיע, הכינו יחד עם הילד קופסה של "צעצועי שיתוף" צעצועים שהילד מסכים מראש ורוצה לחלוק עם החבר.

כשמגיע רגע של קושי, יש לומר לילד: "אני יודע שקשה לך לתת את המכונית האדומה, היא האהובה עליך. בוא נציע לחבר במקום את אחד הצעצועים האחרים שבקופסת השיתוף".

הרגל תרגול והמשחק

תיאור ההרגל: שימוש במשחקי תפקידים ובסימולציות בבית כדי לתרגל סיטואציות חברתיות נפוצות בסביבה בטוחה ונטולת שיפוטיות. התרגול הוא כמו חזרה גנרלית לחיים האמיתיים.

למה זה חשוב? עבור ילדים אוטיסטים, האלתור החברתי יכול להיות מציף ומלחיץ. הצורך להתנהג ולהגיב בסיטואציות חברתיות יכול פשוט לשתק. תרגול מראש של תסריטים חברתיים שגרתיים מקנה לילדים ביטחון ומפחית את החרדה. זה כמו לעשות חזרה גנרלית לפני הצגה, כשיודעים את השורות, קל יותר לעלות לבמה.

מחקרים בגישות למידה טבעית (NDBI) מצביעים על כך שתרגול מיומנויות חברתיות דרך משחק חופשי בבית יעיל יותר מאשר תרגול מובנה בלבד.

איך מיישמים ביומיום? השתמשו בבובות, דמויות לגו או אפילו בעצמכם כדי לשחק סיטואציות. למשל: "בוא נשחק שהבובה בתפקיד של ילד חדש בגן ואתה רוצה להזמין אותה לשחק. מה תגיד לה?". תרגלו עם הילד תגובות אפשריות שונות.

דוגמה מעשית ועדכנית לגיל 5-7: הילד הוזמן ליום הולדת וחושש מהשתתפות באירוע חברתי עם הרבה ילדים. שחקו את הסיטואציה של חגיגת יום הולדת בבית. אחת הבובות או אחד ההורים ישחקו את תפקיד הילד שחוגג יום הולדת.

תרגלו מה עושים כשנכנסים ומברכים: "שלום, מזל טוב + שם הילד", איך נותנים את המתנה, מה אומרים כשמציעים לך עוגה, ואיך אפשר להצטרף לפעילות ומשחק עם ילדים אחרים.

הרגל האמפתיה

תיאור ההרגל: היכולת לזהות רגשות אצל אחרים ולנסות להבין את נקודת המבט שלהם ובמילים אחרות, לראות את המציאות דרך העיניים של אחר.

למה זה חשוב? אמפתיה היא הדבק שמחבר בין אנשים. היכולת להבין שחבר עצוב כי הפסיד במשחק, או שמח כי הצליח לבנות מגדל גבוה, היא הבסיס לחברות עמוקה ותומכת. אמנם תיאוריית המיינד יכולה להיות מאתגרת עבור האוטיסטים, אך בהחלט ניתן ללמד ולתרגל זיהוי רגשות והתנהגות פרו-חברתית בהתאם.

איך מיישמים ביומיום? נרמלו ותנו שם לרגשות של הסובבים, של הילד, של האחיות והאחים, שלכם ושל אחרים. אמרו משפטים כמו: "אני רואה שאתה מאוכזב כי הגשם הרס לנו את התוכניות ללכת לגינה. גם אני קצת מאוכזבת". קראו יחד סיפורים ועצרו כדי לדבר על הרגשות של הדמויות המסופרות והמשמעות שלהם.

דוגמה מעשית ועדכנית לגילאים 3-5: האחות הקטנה בוכה כי הילד לקח לה מהידיים צעצוע. במקום רק לנזוף בו, כרעו לידו ואמרו בקול רך: "תסתכל על הפנים שלה. היא בוכה והעיניים שלה רטובות. היא מרגישה עצובה עכשיו כי היא רצתה לשחק. מה אנחנו יכולים לעשות כדי שאחותך תרגיש יותר טוב?".

הרגל החוסן החברתי

תיאור ההרגל: הרבה פעמים בחיים, כבר מגיל פעוט, דברים לא מסתדרים כפי שאנחנו רוצים. ללמוד להתמודד עם דחייה, אי הבנה או קונפליקט חברתי בצורה אדפטיבית, מבלי להתפרק או לוותר.

למה זה חשוב? העולם החברתי אינו מושלם ואינו תוכנית כבקשתך. תמיד יהיו מצבים שבהם ילד יגיד "לא", שלא ירצה לשתף, או מצבים שבהם אחרים יפרשו לא נכון את הכוונות של הילד שלנו. חוסן חברתי הוא היכולת לקום, לנער את האבק ולהמשיך הלאה, מתוך הבנה שדחייה אחת אינה סוף העולם.

איך מיישמים ביומיום? כשילדכם חווה דחייה, הכילו את רגשותיו קודם כל. אמרו: "זה ממש מעליב ומעציב שהוא לא רצה לשחק איתך. מותר לך להרגיש ככה". לאחר מכן, עזרו לו לחשוב על אפשרויות: "אז מה אפשר לעשות עכשיו? אולי נמצא ילד אחר לשחק איתו? או שאולי נשחק שנינו בינתיים?".

כשאנחנו כהורים מגיבים ברוגע לדחייה, לכישלון או לאי הבנה חברתית שלנו עצמנו, הילד לומד מאיתנו איך נראה חוסן חברתי במציאות.

דוגמה מעשית לגילאים 5-6: הילד ניגש לקבוצת ילדים ושואל אם הוא יכול לשחק איתם כדורגל, והם אומרים "לא, אנחנו באמצע משחק". הוא חוזר אליכם מאוכזב.

חבקו אותו ואמרו: "זה מבאס לשמוע לא. לפעמים כשילדים ממש מרוכזים במשחק, קשה להם לצרף עוד מישהו. זה לא אומר שהם לא אוהבים אותך. בוא נראה, אולי נשאל אותם אם אפשר להצטרף למשחק הבא נתאמן בקליעות לסל?".

חיבוק המגוון: לא לשנות, אלא להעשיר

חשוב לזכור, בעת שאנחנו מבקשים להקנות לילדים שלנו הרגלי חיים חברתיים, שהמטרה אינה לתקן את הילד או להפוך אותו למישהו שהוא לא.

המטרה היא לכבד את המערכת הנוירולוגית הייחודית שלו, ופשוט להוסיף עוד כלים לארגז הכלים החברתי שלו.

הילד תמיד יתקשר באופן שונה, יחווה את העולם בעוצמות אחרות, זה הוא וזה נפלא.

הרגלי החיים החברתיים, הכלים שנעזור לו לרכוש, נועדו לאפשר לו להביע את עצמו, ליצור את הקשרים שהוא כמה אליהם, ולהרגיש שייך ומוערך, בדיוק כפי שהוא.

המסע ההורי לילד אוטיסט הוא מסע של אהבה אינסופית, סבלנות, יצירתיות ולמידה מתמדת. לפעמים, מול האתגרים הגדולים, קל לשכוח את הכוח העצום הטמון בפעולות הקטנות.

כל "שלום" שאתם מעודדים, כל פעם שאתם עוצרים ומקשיבים, כל סימולציה משחקית של מפגש עם חבר, כל אלה הם הרבה יותר מרגעים חולפים.

אלו הן טיפות קטנות של הרגלי חיים חברתיים, המצטרפים יחד לנחל, שהופך לנהר ובסופו של דבר משקה יער שלם של קשרים חברתיים חדשים שהילד ירקום מילדות ואילך, לאורך החיים שלו.

אתם לא רק מגדלים ילד והרגלי חיים חברתיים אינם רק סיסמא.

אתם טווים עבורו, חוט אחר חוט, שטיח של שייכות. ובעולם שלעיתים יכול להרגיש מנוכר, אין מתנה גדולה יותר שתוכלו להעניק לו מאשר הידיעה שיש לו את הכלים, את הביטחון ואת הלב הפתוח לבנות לעצמו חיים מלאים בחברות, בהבנה ובתחושה עמוקה של בית.

קריאה נוספת: המגוון הנוירולוגי מחייב גישה טיפולית חדשה