חוש הריח הוא אחד החושים העוצמתיים ביותר שיש לבני האדם ולמעשה, כשאדם מריח משהו בפעם הראשונה הריח ישאר בזכרונו לעד. גם אם האדם הממוצע לא מודע לכך באופן ישיר, הרי שהגוף שלו מגיב בצורה מסוימת לריחות שונים. כך לדוגמא ריח נעים עשוי לשפר את מצב הרוח שלנו, בעוד שריח שמהווה את ההיפך הגמור מכך יעורר תחושות כמו בחילה ואפילו פחד.
ישנם אנשים אצלם חוש הריח מפותח יותר כשלאחרים חוש ריח פחות מפותח, ממש כפי שיש גם "טעם אישי" ככל שזה נוגע לריח, מה שאומר שאנשים מסויימים יעדיפו ריחות שונים ולכל אחת ואחד מאיתנו העדפות "ריח" אחרות וטעם אישי. עדיין, ניתן להגדיר כי סביר שרוב האנשים יסכימו לגבי "ריח טוב" או "ריח רע" בחלוקת ספקטרום הריחות ל-2 קבוצות כלליות.
לפני מספר שנים פורסם בכתב העת המדעי הנחשב Nature Neuroscience מחקר מרתק שהציג ממצאים מעניינים מאד. השורה התחתונה של המחקר, עליו נרחיב מיד, היא שאצל אנשים שאובחנו עם אוטיזם התגובות לריח שונות או אפילו הפוכות מאשר יתר האוכלוסייה.
ממצאי המחקר המעניין עוזרים להבין ולדעת יותר על הספקטרום האוטיסטי וחשוב להכיר אותם.
הממצאים העיקריים של המחקר
ידוע כבר שבין התפקידים המרכזיים של הריחות, תקשורת חברתית תופסת מקום של כבוד. המחקר הנוכחי בא לבחון את מידת התפקוד של חוש הריח אצל אנשים הסובלים מהפרעות חברתיות, כאשר ההפרעה שנבדקה היא אוטיזם.
פרופסור נעם סובל ותלמידיו חקרו אוטיסטים שרמת האוטיזם אצלם נחשבת לגבוהה ובחנו את היכולת שלהם ושל המשתתפים שאינם אוטיסטים (להלן קבוצת הביקורת) לזהות בצורה מודעת את ריחות הגוף, נניח ריח הזיעה. מהבחינה הזו לא נמצא הבדל מהותי שאפשר להצביע עליו בין שתי הקבוצות.
הממצא היותר מעניין שעלה מהמחקר, יש שיגידו שגם מפתיע במידה מסוימת, נוגע לחשיפה של משתתפי המחקר לריחות המדמים "פחד" (זיעה שנלקחה במהלך צניחה) או "ביקורת" (זיעה במהלך האימונים על גבי הקרקע, בסביבה יציבה ובטוחה יחסית).
המחקר הראה שהתגובות הגופניות של כל אחת מהקבוצות לריחות האלה היתה שונה, גם אם לא נעשתה אבחנה מודעת ביחס לריחות.
בעוד שאצל הנבדקים מהאוכלוסייה הכללית הביא ריח הפחד למוליכות עור ולתגובות המזוהות עם פחד, אצל האוטיסטים ריח זה דווקא הקטין את התגובות הפיזיות הרלוונטיות.
לעומת זאת, מפלס החרדה אצלם עלה דווקא בעקבות החשיפה לריח הביקורת. כמו כן ריח הפחד הביא להגברת תחושת האמון אצל האוטיסטים, בעוד שאצל קבוצת הביקורת הוא הביא להפחתה של אותה תחושה.
לאחר מכן ערכו החוקרים ניסויי המשך שבחנו ריחות אחרים אשר מוגדרים כ"חברתיים". כך למשל הנבדקים נחשפו לרעשים באופן פתאומי ובמקביל גם למרכיב של ריח הגוף הידוע בפן המרגיע שלו (Hexadecanal).
המצמוצים – סימפטום של פחד – גברו בעקבות החשיפה לגירויים אצל האוטיסטים וקטנו את חברי קבוצת הביקורת.
אז למה המחקר חשוב?
המסקנות של המחקר המדובר מגלות לנו הרבה מאד דברים על ההשפעה של האוטיזם או אפילו על מקורות המחלה. הממצא העיקרי הוא שגם אוטיסטים שסובלים מהבעיה באופן חמור יכולים לקרוא את הרמזים החברתיים שהבסיס שלהם הוא ריח, אך הם מפרשים זאת אחרת.
יתכן שהדבר מצביע על כך שחוש הריח משפיע על ההתפתחות של הבעיה האוטיסטית בשלבים הראשונים שלה: כלומר, שישנו שיבוש באופן בו חשים אותות בעלי בסיס כימי הנחשבים לעדינים בשלבים הקריטיים בהליך ההתפתחות של המוח.
החשיבות של המחקר היא בהחלט מכרעת. הריחות המדוברים מהווים חלק מתמונת התקשורת הבלתי מילולית, שנעשים ניסיונות רבים לפענח אותה בהקשר של אוטיזם.
בנוסף לכך הממצאים עשויים לשפר את הידיעה שלנו לגבי הליקויים ההתפתחותיים אשר עלולים בין השאר להביא לאוטיזם או להחמיר את הבעיה.
סביר מאד להניח שבשנים הקרובות נראה מחקרי המשך שממשיכים לבחון את החשיפה ומידת התפקוד של החושים השונים אצל אוטיסטים.
קריאה נוספת: ויסות חושי ראייתי אצל אוטיסטים
