קיבעון אוראלי: הילד מכניס כל דבר לפה!

"מה הכנסת לפה חמוד?" אם השאלה הזאת נשאלת בבית שלכם יותר פעמים, יכול להיות שגם הילד שלך פיתח קיבעון אוראלי.

פעוטות וילדים אוטיסטים מחפשים גירוי אוראלי לצרכים החושיים שלהם באופן די תכוף.

לא כל כך קשה לזהות לזהות קיבעון אוראלי בקרב ילדים אוטיסטים, אבל מה עושים כדי לנהל התנהגויות אלה?

מה אנחנו יכולים לעשות כדי להבטיח שקיבעון אוראלי לא יוביל להשלכות שליליות עבור ילדינו בחיים המאוחרים יותר?

כאשר הורה לילד אוטיסט מתמודד עם קיבעון אוראלי, זה יכול להיות אתגר לא פשוט. קיבעון אוראלי מתייחס להתנהגויות חוזרות הקשורות לפה, כמו לעיסה, מציצה, יניקה או הכנסת חפצים לפה.

תופעה זו נפוצה בקרב ילדים על הספקטרום האוטיסטי ומשמשת לעיתים כמנגנון התמודדות עם קשיי עיבוד חושי, חרדה או מצבי לחץ.

בסקירה שלפניך נעמיק בהבנת הקיבעון האוראלי, הגורמים לו, השפעותיו והדרכים להתמודד עמו.

מהו קיבעון אוראלי?

קיבעון אוראלי הוא התנהגות שבה הילדים שלנו מחפשים גירוי או תחושה דרך הפה. עבור רבים מהאוטיסטים, הפה מהווה מקור תחושתי פחות מלחיץ מאשר חושים אחרים.

התנהגויות אופייניות לקיבעון אוראלי כוללות לעיסה של חפצים שונים, מציצה של אצבעות או שפתיים, הכנסת חפצים לפה ואכילת מזונות חריפים או חמוצים.

למה דרך הפה?

הפה נחשב כמקור תחושתי פחות מלחיץ עבור ילדים אוטיסטים מכמה סיבות עיקריות, הקשורות לאופן שבו הילדים מעבדים מידע חושי.

לפני הכל, הפה הוא אזור נגיש וזמין לילדים, ולכן הוא הופך להיות מקור נוח ומהיר לקבלת גירוי תחושתי.

הילדים לומדים במהירות כיצד לשלוט בתחושות באמצעות לעיסה, מציצה או הכנסת חפצים לפה, בניגוד לחושים אחרים שבהם קשה יותר לווסת את עוצמת הגירוי הנקלטת.

כידוע, ילדים אוטיסטים חווים רגישות יתר לגירויים חושיים מסוימים, כגון מגע, ריח, ראייה או שמיעה.

גירויים אלו עלולים לגרום לעומס חושי קיצוני על הילדים, ולהוביל אותם למצב של מלטדאון או התנהגות לא רצויה אחרת.

ניתן להניח כי תחושות שהילד מקבל דרך הפה, כמו לעיסה או מציצה, עשויות להיות פחות אינטנסיביות ומווסתות יותר, ולכן פחות מלחיצות עבור הילד.

אצל רוב הילדים פעולות אוראליות כמו לעיסה, מציצה או יניקה יכולות לספק תחושה של רוגע וביטחון, ולכן משמשות כמנגנון ויסות עצמי להתמודדות עם מצבי לחץ, חרדה או עומס חושי.

הפה משמש ככלי שאיתו ניתן "לעשות משהו" כדי לשמור על רמת עוררות וקשב. הגירוי החושי מהפה יכול גם להסיח את הדעת מתחושות לא נעימות או ממחשבות מטרידות.

פעוטות וילדים קטנים חוקרים את סביבתם דרך הפה, כאשר כל הפעוטות, כבר מגיל כמה חודשים, לומדים לאסוף חפצים ולהכניס אותם לפה.

עבור האוטיסטים, הפה הוא למעשה האמצעי המועדף, במיוחד בשל העובדה שהם משתדלים להימנע מגירויים חושיים אחרים, וכך הילדים עושים שימוש בפה כדי ללמוד על מרקמים, טעמים וצורות.

פעולת הלעיסה מספקת קלט פרופריוספטיבי (תחושה מהשרירים והמפרקים), המסייע לילד להרגיש מקורקע ומודע לגופו במרחב. קלט זה יכול להיות מרגיע מאד ומארגן מחשבות ותחושות עבור מי שחווה עומס חושי.

לכל ילד אוטיסט יש העדפות תחושתיות שונות וייחודיות, כאשר חלקם עשויים למצוא שהתחושות הנקלטות מהפה פחות מלחיצות עבורם, ואחרים עשויים להעדיף גירויים אחרים.

בנוסף, קיבעון אוראלי יכול להיות גם תוצאה של קשיים בעיבוד החושי, אשר גורמים לילדים להגיב בצורה שונה לגירויים שונים.

קשיים אלו יכולים להוביל לצורך מוגבר בגירוי אוראלי כדרך לווסת את מערכת העצבים ולחוות תחושת ביטחון.

מה גורם לילדים להכניס כל דבר לפה?

כאמור, ישנן כמה וכמה סיבות אפשריות ובין השאר:

הפרעות ויסות חושי

ילדים אוטיסטים עלולים להיות בעלי רגישות יתר או תת-רגישות לגירויים חושיים. לכן הם מחפשים לקלוט תחושות דרך הפה, כדי לווסת את עצמם ולמצוא נוחות ורוגע. קראו בהרחבה על הפרעת ויסות חושי

מניעת חרדה

קיבעון אוראלי יכול לשמש כמנגנון הרגעה עצמית במצבי חרדה או לחץ. פעולות חוזרות ונשנות של הפה עשויות לספק לילד תחושת ביטחון.

צורך בגירוי עצמי (סטימינג)

פעולות כמו נשיכת ציפורניים או לעיסת חפצים נחשבות כסטימינג, המספק גירוי חושי לצורך וויסות רגשי. העיסוק האוראלי מאפשר לילדים להתמודד עם הסביבה שלהם על ידי יצירת משוב תחושתי.

התפתחות מוקדמת וגמילה

תיאוריות פסיכואנליטיות מצביעות על כך שגמילה מוקדמת או מאוחרת מדי עלולה לגרום לקיבעון אוראלי, כאשר תינוקות, גם שאינם אוטיסטים, חווים הנאה דרך הפה.

איך מזהים קיבעון אוראלי?

סימנים לקיבעון אוראלי כוללים בין השאר:

לעיסה של חפצים שונים: זה יכול לכלול צעצועים, בגדים, עפרונות, נייר ואפילו חפצים שאינם אכילים. הילדים עשויים ללעוס כל דבר שהם מצליחים להכניס לפה.

מציצה של אצבעות, שפתיים או לחיים: מציצה יכולה לשמש כדרך להרגיע את עצמם, בדומה למציצת מוצץ או אגודל.

הכנסת חפצים לפה: ילדים עשויים להכניס לפה חפצים שונים כדי לחקור אותם או לקבל גירוי תחושתי.

אכילת מזון חריף או חמוץ: ילדים עשויים לחפש טעמים חזקים כגון חריף או חמוץ כדי לספק את הצורך בגירוי תחושתי בפה.

לדוגמה, ילד עשוי לאכול מזונות חריפים כמו "צ'יפס לוהט" או לבקש רטבים חריפים במיוחד במסעדות.

מציצת או לעיסת חפצים לא אכילים: מעבר ללעיסת חפצים רגילים, ילדים עשויים למצוץ או ללעוס חפצים ספציפיים כמו שמיכה אהובה, טיטול או בובות פרווה.

כמו כן, ילדים עשויים ללעוס חפצים לא שגרתיים כמו אבנים, עלים, או חלקי בגדים.

מציצת שרוולים או צווארונים: ילדים עשויים למצוץ או ללעוס את השרוולים או הצווארונים של הבגדים שלהם.

העדפה למרקמים ספציפיים של מזון: ילדים עשויים להפגין העדפה למזונות בעלי מרקמים מסוימים, כגון מזון פריך או קשה, או לחלופין להימנע ממזונות בעלי מרקמים אחרים, כמו מזון רך או דביק.

אכילה מוגזמת: אכילת יתר יכולה להיות דרך למלא את הצורך בגירוי אוראלי, אפילו אם הילד לא רעב.

תנועות פה חוזרות: ילדים עשויים לבצע תנועות פה חוזרות, כמו ליקוק שפתיים, או תנועות של הלשון.

פה פתוח: הילדים עשויים לנשום דרך הפה או להחזיק את הפה פתוח לעיתים קרובות.

הכנסת חפצים לפה באופן אובססיבי: זה יכול להיות גם סימן לתסמונת פיקה, תופעה שבה ילדים מכניסים לפה דברים שאינם מזון.

התנהגויות אוראליות הקשורות לוויסות רגשי: התנהגויות כמו לעיסת מסטיק, נשנוש ממתקים או לעיסת קצה עיפרון / עט יכולות לשמש כמנגנון ויסות עצמי לילדים (ולמבוגרים) כדי להירגע או להתרכז.

קשיים בדיבור ובאכילה: קשיים באכילה, בדיבור ברור או בתקשורת יעילה יכולים להיות קשורים לקושי בעיבוד תחושתי באזור הפה.

רגישות יתר בפה יכולה להקשות על ילדים לאכול מגוון מאכלים ולהחמיר תופעות של אכילה בררנית, וכן לגרום לבעיות בהגיית מילים.

חוסר מודעות לסכנות: ילדים עם קיבעון אוראלי עשויים להכניס לפה חפצים מסוכנים, בלי להיות מודעים לסיכון לחנק או להרעלה.

קושי לעבור מגירוי אוראלי אחד לאחר: ילדים עשויים להתקשות לעבור מלעיסה של חפץ מסוים לפעילות אחרת, גם אם היא מספקת גירוי חושי דומה.

חשוב להבחין בין התנהגות נורמלית של פעוטות שמכניסים כל דבר לפה בתקופה של צמיחת השיניים לבין התנהגות בעייתית, ועל כך נפרט בהמשך.

הכנסת חפצים לפה היא נורמלית בגיל צעיר, אך כאשר היא נמשכת מעבר לגיל הרגיל ומפריעה לתפקוד היומיומי, היא עשויה להיות בעייתית.

השפעות והשלכות

למקרים של קיבעון אוראלי אצל ילדים בכלל וילדים אוטיסטים בפרט, עלולות להיות השפעות מגוונות, בעלות השכלות פרוספקטיביות שמחייבות תשומת לב מצד ההורים.

אכילה ותזונה

  • קושי באכילת מגוון מזונות: ילדים עם קשיים בעיבוד חושי בפה עשויים להיות מאוד בררניים לגבי מזון. הם עלולים לסרב לאכול מאכלים מסוימים בשל מרקם, טעם או ריח. ילדים עלולים לסרב לאכול מזון רך, דביק, שומני, או חלקלק.
  • העדפות תזונתיות קיצוניות: ילדים עשויים לפתח העדפה למאכלים חריפים, חמוצים או בעלי מרקם פריך. או לחילופין, להימנע לחלוטין ממאכלים מסוימים.
  • קשיים באכילה: קשיים אלה עלולים להוביל לתזונה לקויה, מחסור בוויטמינים, וקשיים בעליה במשקל ובהתפתחות. מקרים אלה מצריכים דיאטה מיוחדת וטיפול מקצועי.

השפעות על תקשורת ודיבור

  • קשיי דיבור: קשיים בעיבוד תחושתי בפה יכולים להשפיע על היכולת של הילד להגות מילים בצורה ברורה ותקינה. חוסר רגישות או רגישות יתר באזור הפה עלולים להקשות על תנועות הפה הנחוצות לצורך הדיבור.
  • קשיים בתקשורת: קשיים בדיבור עלולים להוביל לקשיים מוגברים בתקשורת עם הסביבה ולהשפיע על ההתפתחות החברתית והרגשית של הילד.

השפעות על בריאות השיניים והפה

  • פגיעה בשיניים: לעיסה מתמשכת של חפצים עלולה לגרום לנזק לשיניים, כולל שברים, סדקים ושחיקה.
  • בעיות חניכיים: גירוי מתמיד של החניכיים עקב לעיסה או מציצה עלול לגרום לדלקות חניכיים.
  • בעיות סגר: מציצת אצבע או חפצים עלולה לגרום לבעיות סגר, לעיוות של החך הרך, ולחוסר התאמה בין הלסת התחתונה ללסת העליונה בעת שהפה סגור.
  • היגיינת פה לקויה: קושי לצחצח שיניים עקב רגישות בפה, עלול להוביל לעששת ובעיות שיניים נוספות, ומשכך הילד ידרש לביקורים תכופים אצל רופא השיניים.

השפעות פיזיות נוספות

  • גירוי בעור: לעיסת בגדים או חפצים המכילים כימיקלים עלולה לגרום לגירוי בעור, אדמומיות ופריחות באזור הפה.
  • סיכון לחנק: הכנסת חפצים לא אכילים לפה עלולה להוות סכנת חנק או בליעה של חומרים מזיקים.
  • פגיעה עצמית: לעיסה שפתיים או לחיים או נשיכה עצמית עלולה להוביל לפצעים או נזק פיזי שהילד יגרום לעצמו.

השפעות חברתיות ורגשיות

  • דחייה חברתית: התנהגויות כמו לעיסת חפצים, מציצת אצבעות או הכנסת חפצים לפה עלולות להיראות מוזרות או לא מקובלות מבחינה חברתית, ולגרום לילד לדחייה חברתית מצד בני גילו.
  • חוסר ביטחון חברתי: דחייה חברתית עלולה להוביל לחוסר ביטחון עצמי, תחושות של בושה, בדידות ולעיתים אף לדיכאון. מצב זה עלול לפגוע מאד בדימוי העצמי של הילד האוטיסט.
  • תסכול וחרדה: קושי לווסת את הצורך בגירוי אוראלי עלול להוביל לתסכול, חרדה, או התפרצויות זעם קיצוניות.
  • רגשות שליליים: תגובות שליליות מהסביבה על התנהגויות של קיבעון אוראלי, עלולות להוביל לתסכול ויצירת רגשות שליליים.
  • הגברת תחושות בדידות: קשיים חברתיים יכולים להוביל לתחושות בדידות, בידוד חברתי, וקושי ליצור קשרים חברתיים, מה שבכל מקרה מהווה אתגר משמעותי לילדים האוטיסטים.

אבחון וטיפול בקיבעון אוראלי

אין אבחנה רשמית לקיבעון אוראלי, אך אנשי מקצוע יכולים לזהות אותו על ידי תצפית על התנהגויות הילד והערכת הקשר שלהן לקשיי עיבוד חושי.

חשוב להבחין בין קיבעון אוראלי לבעיות אחרות כמו תסמונת פיקה.

ישנן כמה וכמה שיטות טיפול אפשריות, אותן אפשר וחשוב להתאים למצב הספציפי של הילד שלך.

טיפול באינטגרציה חושית

הטיפול באמצעות אינטגרציה חושית הנו מודל של ריפוי בעיסוק שמטרתו העיקרית הנה לסייע לילד עם רגישות יתר או תת רגישות חושית. טיפול זה מסייע לילד לארגן ולעבד מידע חושי במטרה להפחית את הצורך בגירוי אוראלי.

טיפול התנהגותי CBT

שימוש בטכניקות טיפול התנהגותי כמו חיזוקים חיוביים והסחת דעת יכול לסייע להפחית את ההתנהגויות הלא רצויות אצל ילדים.

שימוש בחפצים ייעודיים לנשיכה ולעיסה

חשוב לספק לילד חפצים ייעודיים, בטוחים ללעיסה, על מנת שאלה יוכלו לספק מענה לצרכים האוראליים של הילד בצורה בטוחה ומבלי לגרום לחלק מהנזקים שתיארנו.

טיפול בדיבור ושפה

קיבעון אוראלי וקשיים בעיבוד חושי יכולים להשפיע על היכולת לפתח דיבור תקין, ולכן טיפול בדיבור ושפה יכול לסייע. מומלץ להתייעץ בנושא עם קלינאית תקשורת המיומנת בטיפול בילדים אוטיסטים.

פעילות גופנית

מסתבר כי פעילות גופנית סדירה מהווה פתרון "קסם" למגוון רחב של תופעות הנלוות לאוטיזם, ונמצא כי פעילות גופנית שגרתית של הילד מפחיתה משמעותית תסמינים של קיבעון אוראלי.

שלב התפתחותי בעת צמיחת שיניים או קיבעון?

ההבחנה בין קיבעון אוראלי לבין שלב התפתחותי תקין בו פעוטות מכניסים חפצים לפה, בעיקר בתקופת צמיחת השיניים, יכולה להיות מאתגרת, אך קיימים מספר קריטריונים מרכזיים שיכולים לסייע בהבחנה:

בתקופת צמיחת השיניים, הכנסת חפצים לפה יכולה לסייע בהקלה על אי הנוחות. עם זאת, קיבעון אוראלי נמשך גם לאחר סיום צמיחת השיניים ואינו קשור בהכרח להקלה על כאב או לחץ.

גיל: הכנסת חפצים לפה היא התנהגות נורמלית בקרב תינוקות ופעוטות, במיוחד עד גיל שנתיים-שלוש. בשלב זה, הפה הוא כלי מרכזי לחקירת העולם ולמידה על מרקמים, צורות וטעמים.

עם זאת, אם ההתנהגות נמשכת מעבר לגיל זה באופן תדיר ומעורר דאגה, זה יכול להצביע על קיבעון אוראלי.

תדירות ועוצמה: פעוטות בשלב התפתחותי תקין יכניסו חפצים לפה מדי פעם, אך כאשר מדובר בקיבעון אוראלי, ההתנהגות היא תדירה ואינטנסיבית יותר וקשה יותר להפסיק אותה.

סוג החפצים: פעוטות בשלב התפתחותי תקין לרוב יחקרו חפצים שונים, אך ילדים אוטיסטים עם קיבעון אוראלי עלולים להתמקד בחפצים ספציפיים או בלעיסת חומרים שאינם מזון כמו אבנים, עלים, בגדים, עפרונות או חלקי צעצוע.

כמו כן, ילדים עם קיבעון אוראלי עשויים להראות משיכה גדולה יותר לחפצים מסוכנים, כמו חפצים קטנים שעלולים לגרום לחנק.

תגובה להסחות דעת: פעוטות בשלב התפתחותי תקין, ניתן להסיח את דעתם בקלות מהכנסת חפצים לפה על ידי מתן גירוי אחר, כמו משחק או פעילות אחרת.

לעומת זאת, ילדים עם קיבעון אוראלי יתקשו להפסיק את ההתנהגות הזו, גם אם מוצעים להם גירויים חלופים אחרים.

הכנסת חפצים לפה היא חלק נורמלי מההתפתחות המוקדמת, אך אם ההתנהגות נמשכת מעבר לגיל שלוש, תדירה, אינטנסיבית, גורמת לקשיים בתפקוד היומיומי או מסכנת את הילד, יתכן שמדובר בקיבעון אוראלי שדורש התייחסות מקצועית.

חשוב להתייעץ עם אנשי מקצוע, כגון רופא ילדים, קלינאי תקשורת או מרפא בעיסוק, כדי לקבל אבחון והמלצות לטיפול מתאים.

כמה מילים לסיכום

קיבעון אוראלי הוא תופעה נפוצה בקרב ילדים אוטיסטים שיכולה להיות מאתגרת עבור ההורים ובכל מקרה מצריכה את תשומת לבם.

הקיבעון האוראלי עשוי להשתנות עם הגיל, כאשר חלק מהילדים רוכשים את הכלים ולומדים למצוא דרכים אחרות לוויסות עצמי, בעוד שאחרים ימשיכו להזדקק לגירוי אוראלי בצורה כזו או אחרת.

בכל מקרה, המצב מחייב התייחסות מוקדמת מצד ההורים ועם תמיכה וטיפול מתאים, הילדים יכולים ללמוד להתמודד עם ההתנהגות ולנהל חיים תקינים.

הבנת הגורמים והתסמינים יכולה לסייע לכם להתמודד עם ההתנהגות בצורה טובה יותר ולספק לילדכם את התמיכה הנדרשת. זכרו כי כל ילד הוא ייחודי והגישה הטיפולית צריכה להיות מותאמת לצרכיו האישיים.

קריאה נוספת: קיבעון התנהגותי אצל ילדים אוטיסטים

אוטיזם אונליין