הפרעות התפתחותיות על הקשת האוטיסטית הן רצף של הפרעות שפוגעות בראש ובראשונה בכישורי התקשורת הבינאישית של הילדים הפגועים.
החל מליקויים בהבנה וביכולת להתבטא, ביכולת להבין דרישות וניואנסים חברתיים, דרך קשיים בהבנת מחוות בלתי מילוליות, ביצירת תקשורת בלתי מילולית ומילולית, וכלה בהסתגרות מוחלטת בתוך עולם פנימי ללא יכולת ליצירת כל סוג של תקשורת עם העולם החיצוני.
יחד עם הסימפטום המרכזי הזה, ניתן להבחין בקרב הילדים הסובלים מהפרעה על הספקטרום האוטיסטי, בתופעות רבות נוספות. חלק מהילדים סובלים, בנוסף לאוטיזם גם מפיגור. אצל חלק מהילדים מופיעות לקויות למידה, קשיים באינטראקציות חברתיות, קשיי דיבור שונים ועוד. אחת התופעות המוכרות ביותר הן התנועות הסטריאוטיפיות.
לקויות מוטוריות
המחקרים שנעשו בהקשר של התנועות הסטריאוטיפיות (תנועות חוזרות, ללא מטרה מוגדרת, מלבד יצירת מקצב פנימי או אלמנט מרגיע אחר. הילדים משתמשים בתנועות הסטריאוטיפיות בעיקר בעת חרדה או לחץ, לשם הרגעה עצמית), העלו כי מעל ל-70% מהילדים הסובלים מהפרעה על הרצף האוטיסטי סובלים מהפרעות כלשהן בהתפתחות המוטורית.
ההפרעות עשויות להיות קשורות לחוסר שיווי משקל, פגיעה בקאורדינציה, קשיים בהתארגנות יומיומית, קשיים בהתארגנות במרחב וקשיים בביצוע משימות מוטוריות מובנות. רבים מהילדים מאחרים מבחינת ההתפתחות המוטורית, כ-50% סובלים מהיפוטוניה (ירידה במתח השריר), אפרקסיה (חוסר תיאום בתנועות), בעיות ביציבה ועוד.
התפוצה הרחבה של לקויות מוטוריות, והשפעתן על חיי היום יום של הילדים הסובלים מהפרעה על הרצף, הופכת את הטיפול הפיזיותרפיסטי לאחת ההתערבויות החשובות והקריטיות במערך הטיפולי בילדים.
תפקיד הפיזיותרפיסט
בשלב הראשון של ההתערבות, יש לקיים אבחון והערכה של המצב המוטורי של הילד, על מנת להעריך את צרכיו ולתכנן תוכנית טיפולית. במוסדות ומערכות טיפוליות שונות המודלים של העבודה שונים זה מזה, אך ברובם נעשה שימוש במגוון של כלים, פרטניים וקבוצתיים על מנת לסייע לילדים לרכוש מיומנויות מוטוריות טובות יותר.
כל ילד מקבל התערבות המתאימה לקשיים שלו, על פי המודלים המוכרים של העבודה הפיזיותרפיסטית, עם התאמות ספציפיות לצרכים של ילד הסובל מאוטיזם או הפרעה על הרצף האוטיסטי.
כאשר מטפלים בילד על הרצף האוטיסטי, אי אפשר להתייחס רק לצרכיו המוטוריים, וישנה עבודה רב מערכתית מורכבת, הלוקחת בחשבון את הצרכים הנוספים של הילד, ואת הקשיים הנוספים שלו.
כך למשל, ילדים אוטיסטים נרתעים פעמים רבות ממגע. לכן יש להתאים לילד התערבות פיזיותרפיסטית שאינה כוללת מגע, או מאפשרת לילד לבחור ולכוון את הדרך בה המגע מתאפשר. הפיזיותרפיסטים נדרשים להתאים את עצמם ליכולות התקשורת של הילד, ולהשתמש במגוון של אמצעים להמחשה, להדגמה, למתן תחושה ועוד.
הדרכה
בגלל המורכבות שבטיפול פיזיותרפיסטי בילדים על הרצף האוטיסטי, נעזרים רב המטפלים בהדרכה. ההדרכה כוללת הכוונה מקצועית בתחום, וכן הדרכה מקצועית מתחום השיקום ומתחומי הטיפול האחרים בקשת האוטיסטית.
העבודה וההדרכה הרב מערכתיות מאפשרות למטפלים השונים ללמוד זה מזה, ולהתאים את שיטות ההתערבות שלהם בצורה מדויקת יותר לצרכי הילד ולמגבלותיו.
חשיבות הטיפול הפיזיותרפיסטי
ראשית, מעניק הטיפול הפיזיותרפיסטי הזדמנות לילדים על הקשת האוטיסטית לתקן לקויות מוטוריות ולהשלים אבני דרך התפתחותיות שעשויות לסייע להם בהתמודדויות נוספות בהמשך חייהם.
יחד עם זאת, התועלת אינה רק בתחום המוטורי. מחקרים מראים שמתן מענה לקשיים המוטוריים עשויים לשפר גם היבטים אחרים בחייו של הילד, כולל שיפור ביכולות התקשורת והמגעים הבינאישיים.
ממצא זה הינו משמעותי ביותר, משום שהוא מלמד על חשיבות העבודה הרב מערכתית (מולטי-דיציפלינארית) בטיפול בהפרעה רחבה ומשמעותית, שבעבר יחסו רק לתחום מצומצם יחסים של הפרעות התקשורת.