הורים אף פעם אינם רוצים להאמין כי לתינוק שלהם יש בעיה. אך כשזה מגיע לאוטיזם, אבחנה מוקדמת אידיאלית בגיל שנה וחצי, ומהווה הבדל עצום. ככל שגיל התינוק צעיר יותר, כך לטיפול בתסמיני האוטיזם יש השפעה גדולה יותר. אך ללא קשר לגיל הילד, אין לאבד תקווה. טיפול נאות עשוי להפחית את השפעות הפרעה ולסייע לילד ללמוד, לגדול ולהתפתח.
הבנת האוטיזם
אוטיזם מופיע בינקות ובילדות המוקדמת, וגורם לעיכובים בתחומים בסיסיים רבים של ההתפתחות כגון למידת הדיבור, משחק, ומגע עם אחרים. הסימנים והתסמינים של אוטיזם משתנים במידה רבה, כמו גם השפעותיו.
מספר ילדים אוטיסטים סובלים מליקויים קלים בלבד, בעוד שאחרים נאלצים להתגבר על מכשולים מורכבים יותר. יחד עם זאת, כל ילד שאובחן באוטיזם, סובל משלושה תחומים עיקריים, לפחות במידה מסוימת: תקשורת מילולית ושאינה מילולית, התייחסות לאחרים ולעולם סביבו, ובעיות בחשיבה ובהתנהגות.
עולם הרפואה חלוק בדעותיו לגבי הגורמים לאוטיזם ושיטת הטיפול האופטימאלית, אך על עובדה אחת מסכימים כולם: טיפול מוקדם ואינטנסיבי מסייע. גילוי הסימנים המוקדמים אצל ילדים שנמצאים בסיכון, יכול לעשות את כל ההבדל.
השפעת הגילוי המוקדם של האוטיזם
הורים נמצאים בעמדה הטובה ביותר לזהות סימני אזהרה מוקדמים של אוטיזם. הם מכירים את הילד טוב יותר מכל אחד אחר, ובוחנים התנהגויות ומוזרויות עוד לפני הרופא. המפתח לגילוי מוקדם של אוטיזם הוא לדעת מה נורמאלי ומה לא.
מעקב אחר התפתחות הילד. אוטיזם כרוך במגוון רחב של עיכובים התפתחותיים, ולכן פיקוח על כישוריו החברתיים, הרגשיים והקוגניטיביים הם דרך יעילה לזהות את הבעיה בשלב מוקדם. עיכובים התפתחותיים אחרים אינם מצביעים באופן אוטומטי על אוטיזם, אלא על סיכון מוגבר.
נקיטה בפעולה. כל ילד מתפתח בקצב שונה, כך שאין צורך להיכנס לפאניקה אם הילד מאחר קצת לדבר או ללכת. כשזה מגיע להתפתחות בריאה, המושג "נורמאלי" נופל על טווח נרחב. אך אם הילד אינו מפגין התנהגות רגילה לגילו, או שאם ההורים חושדים בבעיה, יש לשתף את החששות עם הרופא באופן מיידי. לא לחכות.
גישת ה"נחכה ונראה" אסורה. הורים מודאגים רבים שומעים מסביבתם משפטים כגון "אל תדאגו" או "חכו ותראו". אך ההמתנה היא הדבר הגרוע ביותר אותו יכולים הורים לעשות. הם עלולים לאבד זמן יקר בגיל שבו לילד קיים הסיכוי הטוב ביותר להשתפר. בנוסף, בין אם העיכוב נגרם בשל אוטיזם או כל גורם אחר, יש לפתח את הכישורים המעוכבים באמצעות סיוע מקצועי וטיפול ממוקד. ככל שאלו ניתנים מוקדם יותר, כך משתפר מצבו של הילד.
אינסטינקטים הוריים. באופן אידיאלי, רופא הילדים יתייחס ברצינות לחששות של ההורים ויבצע הערכה יסודית לאוטיזם או לעיכובים התפתחותיים אחרים. אך לעיתים, גם רופאים טובים עלולים להחמיץ בעיות או לא להתייחס ברצינות לדגלים אדומים. לכן על ההורים להקשיב לתחושות הבטן שלהם אם הם סבורים כי לילד יש בעיה, ולהיות עקביים. לקבוע פגישת מעקב עם הרופא, לבקש חוות דעת שנייה, או לבקש הפניה למומחה להתפתחות הילד.
עיכוב התפתחותי מהווה תמרור אזהרה רציני לאוטיזם
חלק מהילדים הסובלים מאוטיזם, מתחילים לפתח קודם מיומנויות תקשורת, ולאחר מכן חווים נסיגה, המתרחשת בדרך כלל בין גיל שנה לשנתיים. לדוגמה, ילד שמתקשר מילים דוגמת 'אימא', 'אבא' או 'למעלה', אולי יחדל להשתמש בשפה לחלוטין.
במקרים אחרים ילד עשוי להפסיק לשחק עם חברים, להפסיק להגיב להורים המשתעשעים איתו או להפסיק לנופף לשלום. כל מחדל של דיבור, מחוות או מיומנויות חברתיות, צריכים להילקח ברצינות רבה, היות ונסיגה התפתחותית מהווה דגל אדום ברור לאוטיזם.
אם האוטיזם מאובחן כבר בתקופת הינקות, הטיפול יכול לנצל את מלוא היתרונות של הגמישות המוחית המדהימה הקיימת אצל תינוקות. למרות שקשה לאבחן אוטיזם לפני גיל שנה, לעיתים קרובות ניתן לזהות את התסמינים בין גיל שנה לשנה וחצי, וטיפול אינטנסיבי עשוי להביא לשיפור ניכר והפיכת התסמינים.
סימנים מוקדמים לאוטיזם אצל תינוקות
הסימנים הראשונים של אוטיזם הם העדר התנהגויות נורמאליות, ולא נוכחות של חריגות אלו, כך שהזיהוי עלול להיות קשה יותר. בחלק מהמקרים, לעיתים קשה להבחין בסימנים המוקדמים של אוטיזם היות והתינוק נחשב פשוט ל"ילד טוב": שקט, עצמאי ועסוק בענייניו.
חלק מהתינוקות האוטיסטים אינם מגיבים לליטופים, אינם מושיטים ידיים כדי שירימו אותם, ואינם מתבוננים על האם בעת ההאכלה.
ניתן לזהות את סימני האזהרה המוקדמים, אם יודעים מה לחפש:
- אינו יוצר קשר עין
- אינו מחייך כשמחייכים אליו
- אינו מגיב לשמו או לקול מוכר
- אינו מנופף לשלום ואינו משתמש במחוות אחרות על מנת לתקשר
- אינו מגיב כאשר מבקשים אותו להצביע על חפצים
- אינו בוכה על מנת לזכות בתשומת לב
- אינו יוזם או מגיב לליטופים
- אינו מחקה את התנועות והבעות הפנים של סביבתו
- נמנע מלשחק עם אחרים.
הסימנים הבאים מצדיקים אבחון מיידי של רופא הילדים:
בגיל חצי שנה: אין חיוכים או ביטויי שמחה חמים.
בגיל תשעה חודשים: אין תנועה מוגברת, תגובה לצלילים, חיוכים או הבעות פנים אחרות.
בגיל שנה: חוסר תגובה לשמו, העדר "שפת תינוקות" או קשקושים, העדר מחוות כגון הצבעה, מגע או נפנוף.
בגיל 16 חודשים: אין מילים מדוברות.
בגיל שנתיים: מחסור במשפטים בעלי משמעות.
מה יכולים לעשות הורים מודאגים?
אם התינוק מתעכב מבחינה התפתחותית, או אם כבר הופיעו דגלים אדומים אחרים לאוטיזם, יש להתייעץ באופן מיידי עם רופא הילדים, אפילו אם הוא מפגין רק חלק מהסימנים המוקדמים. לפי המלצת האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים כל הילדים יבדקו באופן שגרתי להתפתחותם, כמו גם יבדקו באופן פרטני לאוטיזם בגיל תשעה חודשים, שנה וחצי ושנתיים וחצי.
אולי יעניין אותך גם: