בוגרים על הרצף מארחים ותומכים במפוני העוטף

על המפונים מעוטף עזה שמצאו בית חם ומוגן בזכות חבורה של בוגרים על הרצף שהראו לכולם מהי חברות אמת – הצצה לחייהם של אוטיסטים מכפר בן שמן שהפכו מנזקקים לנחוצים, ממטופלים למטפלים – במפונים ובארנבים שניצלו מהמלחמה בדרום.

בעקבות אירועי אותה שבת שחורה של ה-10.7.2023, למעלה מ-200 איש מעוטף עזה הגיעו להתארח בכפר הנוער בן שמן, משפחות שלמות שפונו מבתיהן שבעוטף, כאשר לחלקן, בני משפחה עם צרכים מיוחדים.

מרכז היום של אלו"ט בבן שמן אירח את הילדים המיוחדים ואת הארנבים והארנבונים שפונו גם הם מהתופת שבדרום, כאשר האוטיסטים הבוגרים שבמרכז, מצאו עצמם מטפלים במפונים והפכו כאחת ממטופלים למטפלים. זה הסיפור המרגש והאמיץ של חברי אלו"ט הבוגרים מבן שמן, שבעקבות מלחמת חרבות ברזל הפכו לחזקים יותר, בטוחים יותר בעצמם וביכולות שלהם ו'על הדרך' גם הרוויחו חברים חדשים מעוטף עזה וגם חבורת ארנבות נאמנה.

משגרת כפר פסטורלית לשגרת מלחמה

מרכז יום ללמידה ואיכות חיים של אלו"ט בבן שמן המשמש כמרכז יום ותעסוקה לבוגרים מגיל 21 ומעלה הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי, הוקם במטרה לענות על הצרכים המיוחדים בתחום השיקומי והתעסוקתי של הבוגרים השוהים בו. מרגע הקמתו הפך המרכז לחלק בלתי נפרד מכפר בן שמן, כשכיום מגיעים אליו מדי יום 14 בוגרים בגילאי 27-30, שנמצאים על הרצף.

"הבוגרים שלנו נמצאים על הרצף בדרגות שונות – מתפקוד נמוך ועד תפקוד גבוה, כשהחזון שלי במרכז הוא הנגשת פעילויות ותכנים רבים ומגוונים כדי שכל אחד מהבוגרים יוכל למצוא את 'האני' שלו בתך זה" מספרת דגנית שני יערי, מנהלת מרכז יום אלו"ט, בן שמן מטפלת, מרצה ומדריכת מטפלים וסטודנטים.

שגרת היום במרכז מובנית היטב וכוללת: שיחת בוקר, האכלת בע"ח, ספורט, ארוחת בוקר ואז המשך הפעילות, כאשר עולם התכנים משתנה מדי פעם כאשר הבוגרים יודעים בדיוק מתי ולאן ללכת. אך כצפוי, חיי השגרה של הכפר הופרו עם פרוץ המלחמה, כשהבוגרים מצאו עצמם במצוקה וחרדה גדולה "ממציאות פסטורלית כאן בכפר בן שמן מצאנו עצמנו במצב של אזעקות ופחדים וב100% של טרגדיה, לחץ וכאב שחדר כאן לכולם. המלחמה הביאה אותנו לקצה, כשחלק גדול מהצוות לא הגיע והיינו צוות מצומצם של אנשים שהיה צריך לנהל את כל המקום בסיטואציה של מלחמה ואזעקות" מספרת דגנית.

אז מה עשיתם? איך הנגשתם להם את המציאות הזו?

"זה לא היה פשוט בכלל. היו בוגרים שממש סרבו ללכת למקלט ובזמן אזעקה פשוט קפאו במקום ולא הסכימו לזוז, בשעת האזעקה אחד החברים שכאן הפך פתאום לתזזיתי ולא הפסיק להשתולל ולצעוק ונכנס למצב של סטרס כשהוא לא יכול להירגע. ובאופן כללי, בזמן האזעקה כל החברים כאן נכנסים ללחץ וחרדה גבוה, דפיקות הלב עולות והפחדים עוברים להיות השלכתיים לעוד דברים ולא רק אזעקות. בסופו של דבר עשינו תרגולים של הליכה לממ"ד, ביימנו צופרים ואזעקות יזומות כדי שהם יתרגלו לזה ויכירו את הרעש החדש, ולמזלנו השתפרנו – התחלנו מזמן הליכה של עשר דקות לממ"ד והגענו לשיא של דקה וחצי!".

ממטופלים למטפלים – איך בוגרי הרצף טיפלו במפוני העוטף?

בצל המלחמה, דגנית וצוות המקום עושים הכול כדי לשמור על שגרת יומם של הבוגרים שנמצאים על הרצף האוטיסטי, עד שהגיעו המפונים, הארנבים והארנבונים שפונו מעוטף עזה לבן שמן.

כאחת, הבוגרים מצאו עצמם לפתע עם אנשים חדשים, אורחים זרים שמחלפים, באים והולכים והם נאלצים להתמודד עם הכרויות חדשות.

"הגיעו לכאן לכפר בסביבות 200 איש מעוטף עזה וביניהם גם משפחות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים שהתגוררו ממש בסמוך אלינו, כשקודם לכן, אמצנו מספר ארנבונים וארנבים שניצלו מהעוטף" מספרת דגנית "ידענו שהשגרה הופרה ושהבוגרים שלנו ימצאו עצמם לפתע בחברת אנשים זרים והאמת היא שמעט חששנו מהחיבור הזה, אבל להפתעתנו המפגש בין הבוגרים ל'ילדים המיוחדים' היה מרגש במיוחד. היו שם רגעים נדירים בהם הם הרגיעו את הילדים, הראו להם את בעלי החיים, הסבירו להם איך פותחים את הכלוב ואיזה אוכל לתת. הם האכילו את הארנבונים והארנבים ביחד ואפילו קשה לי לתאר את מה שהלך שם, שפת הגוף של הבוגרים שלנו סיפרה את כל הסיפור של ההתרגשות וההכלה שהייתה כאן. ואז גם 'רצו' לחלל האוויר מילים, הם – אותם בוגרים שלא תמיד מדברים, ממש תקשרו עם 'המפונים', היו חיוכים, חיבוקים ורגעים בלתי נשכחים בהם המטופל הפך למטפל והמטפל למטופל, אנחנו זזנו אחורה ונתנו לזה פשוט לקרות".

מה הכי הפתיע אותך במפגש הזה, במעבר הזה ממטופל למטפל?

"קודם כל, עצם העובדה שהבוגרים שלנו פינו מקום ל'ילדים המיוחדים'. אנשים על הרצף מאוד רגישים למרחב האישי שלהם וכשהם – 'הילדים המיוחדים' הגיעו לפעילות, הבוגרים שלנו וויתרו על המרחב האישי והסכימו להתנהל בצפיפות יחסית. האוטיסטים שלנו ממש לקחו חסות על המפונים וטיפלו בהם, לקחו חסות על החיות שפונו והגנו עליהן והצליחו להבהיר לילדים שכאן זה מקום בטוח ומוגן, בניגוד למקום שהם ברחו ממנו שם יש מלחמה וסכנה. אותם אוטיסטים שמטבעם לא יכולים ולא אוהבים לקבל שינוי ואנשים לא מוכרים, יצאו מגדרם כדי להעניק אירוח כיד המלך עם הכנסת אורחים מלאה והכי לבבית ומאפשרת שיש ועם מאור פנים, קבלה ומתן עזרה. ממש הפכו מנזקקים למעניקים".

תחילתה של חבורת חדשה בין מפונים לבוגרים

הילדים המיוחדים שפונו מעוטף עזה והבוגרים על הרצף קיימו סדרה שלמה של פעילויות מטיפול בארנבים, יוגה, פעילות חברתית ועוד. היו כאלה שפשוט ישבו יחדיו שעות והביטו בזוחלים שבמקום, בדגים שבאקווריום, היו כאלה שעשו יצירה משותפת והיו שפשוט הביטו זה לזו בעיניים מחייכות ושתקו.

"נוצר שם סוג של קשר ותקשורת שהוא הרבה מעבר לוורבליות וללא ספק המלחמה הוציאה מהם צד חיובי, כי כל אחד מהבוגרים שלנו הרגיש שהוא לוחם בפני עצמו, מועצם ומעצים. הבוגרים שלנו גם ללא ספק למדו שיעור חשוב בערך החברות והכלת האחר וכשהמפונים עזבו לאחרונה את המקום הם היו ממש עצובים. נוצרו כאן קשרי חברות התחלתיים, יש בוגרים שהשאירו טלפונים וביקשו מהם לשמור איתם על קשר ואין ספק שיחסית לתקופה הקצרה שהם שהו כאן, נוצר קשר עמוק ביותר. קשר רגשי וגם קשר פיזי של חיבוקים, חיוכים ואופטימיות, קשר של מוגנות ואין ספק שהאירוח הזה גרם להם להאמין בעצמם וביכולות שלהם ולהרגיש אהובים, נחוצים ויכולים" אומרת דגנית בהתרגשות.

קריאה נוספת: זכויות הילד.ה מול הביטוח הסיעודי מאז 1.1.2024

אוטיזם אונליין
דילוג לתוכן