יצא לך לטייל עם הילד בקניון ופתאום סובבת את הראש והילד נעלם? בין אם כן ובין אם לא, אנחנו יכולים להבטיח שהלב נופל לתחתונים בשניה אחת. התופעה של בריחה או היעלמות נפוצה בקרב ילדים אוטיסטים וחשוב להכירה מקרוב ולהיות מוכנים, למקרה שלא יקרה.
ילדים אוטיסטים שנוטים לברוח ולהיעלם מהשגחת מבוגר אחראי, מסכנים את עצמם ואת האחראים עליהם, ולכן התופעה מחייבת תשומת לב, התערבות מניעתית והתנהלות נכונה במקרים שהילד נעלם.
בסקירה שלפניך נבחן מהי התנהגות בריחה פעילה, מה גורם לילד לקבל החלטה ולברוח, כיצד ניתן למנוע אותה, ומה לעשות אם וכאשר, למרות הכל, הילד שלך בורח במקום ציבורי.
מה המשמעות של הבריחה?
עבור ילדים אוטיסטים בריחה משמעותה לרוץ, להימלט או לברוח. הילדים יעזבו את החנות, הבניין או גן משחקים ללא רשות וללא אזהרה ופשוט יעלמו.
מספיקות כמה שניות של חוסר תשומת לב, בכדי שהילד יעלם לך, ולא ימצא בטווח ראייה. ממש ככה.
איך זה קורה?
לפניך מספר דוגמאות קלאסיות להתנהגות בריחה פעילה של ילדים אוטיסטים:
- יציאה מחלון חדר השינה במהלך הלילה כשכל בני המשפחה בבית ישנים.
- ריצה החוצה מדלת הכניסה הראשית של הבית או מהדלת האחורית בזמן שההורה בשירותים.
- ריצה פתאומית לכביש בזמן הליכה ברחוב, שקט או סואן, ביחד עם הורה או מבוגר אחראי אחר.
- בריחה מהגינה האחורית בזמן שההורים עסוקים עם בני משפחה או אורחים שהגיעו לבקר.
- ריצה פתאומית בקניון הומה אדם או באירוע רב משתתפים, בשניה שההורה לא מסתכל.
- יציאה מהכיתה בזמן שהמורה עסוק ודעתו מוסחת ולעיתים עזיבת שטח בית הספר.
- ניסיון לצאת מהרכב במהלך הנסיעה, ואין זה משנה מי הנוהג ברכב.
כמובן שזה יכול לקרות בכל מקום שבו אתם נמצאים ואין סוף למקרים ולאפשרויות.
עד כמה התופעה נפוצה בקרב ילדי הרצף?
הנתונים מצביעים על כך שכמחצית מהאוטיסטים מתחת לגיל 18 מציגים התנהגות של בריחה פעילה.
נתון זה מבוסס על מחקר משמעותי שפורסם בכתב העת American Academy of Pediatrics בשנת 2012, שבמסגרתו כ-49% מההורים אמרו שהילד שלהם ניסה לברוח לפחות פעם אחת.
מהמחקר המעניין עולה כי:
- מבין הילדים שניסו לברוח, יותר ממחצית (53%) "נעלמו לזמן מספיק ארוך כדי לעורר דאגה".
- ילדים אוטיסטים נוטים לברוח פי 4 יותר בין הגילאים 4-7 לעומת ילדים נוירוטיפיקלים באותם גילאים.
- 74% מהילדים שברחו עשו זאת מבית המשפחה או מבית של אדם אחר.
- 40% מהילדים ברחו מחנויות ו-29% מהילדים ברחו מכיתה או מבניין בית הספר.
- ילדים עם אוטיזם בתפקוד נמוך, יכולות אינטלקטואליות נמוכות יותר, וקשיי תקשורת נמצאים בסיכון גבוה יותר לבריחה מאשר ילדים אוטיסטים בתפקוד גבוה.
למה הילד רוצה לברוח?
נראה כי הסיבה העיקרית לכך שילדים אוטיסטים בורחים באופן פעיל הנה בעקבות טריגר מסויים, שמפעיל את מנגנון הילחם או ברח שלהם.
ילדים אוטיסטים עוברים ל-MODE הישרדותי של הילחם או ברח בעת מצוקה פתאומית, כאשר המוח מבין שהוא בסכנה ולכן עליו להילחם או לברוח, ובמקרים של הבריחה – ההחלטה האינסטינקטיבית היתה שלא להילחם אלא להיעלם פיזית.
למרות שלכולנו יש את אינסטינקט ההישרדות החשוב הזה, רבים מבין ילדי הרצף חיים ומתנהלים בשגרה בתחושת סכנה מוגברת, מה שאומר שהם ממש לא צריכים להיות במצב מסכן חיים כדי לעבור ל-MODE הילחם או ברח.
האינסטינקט לברוח יכול, למשל, להיות מופעל אם ילד ראה דבורה וחשב שהיא עלולה לעקוץ אותו.
סיבה אפשרית נוספת לכך שהילד שלך בורח יכולה להיות פשוט שהוא סקרן ורוצה לחקור את הסביבה, אך בשל האוטיזם הוא אינו לוקח בחשבון את הסיכון הכרוך בבריחה הפתאומית. הילד פשוט אינו מודע לתחושת הסכנה, כפי שקורה אצל ילדי הרצף לעיתים תכופות.
באופן טבעי, ממש כמו כל ילד אחר, הילד האוטיסט סקרן לגבי העולם שסביבו, אבל הוא אינו מבין שזה לא בטוח עבורו ללכת לבד ולהיעלם.
סיבה נוספת לבריחה של הילד יכולה לנבוע מהפרעות ויסות חושי.
כך למשל, ילד שנמנע מגירויים חושיים עשוי לברוח ממקום הומה אדם או בשל רעש פתאומי, בעוד שילד המחפש גירויים חושיים עשוי לעזוב את הבית ללא הודעה מוקדמת, בכדי לספק לעצמו את התחושה שהוא נהנה ממנה, כמו קפיצה על טרמפולינה בגינה הסמוכה.
כפי שהסברנו, ישנן 3 סיבות נפוצות המניעות בריחה של ילדים: תגובת הילחם או ברח, רצון לחקור ואי מודעות לסכנות, והדחף לחפש או להימנע מגירויים חושיים מסוימים.
גורמים נוספים שיכולים להניע את הבריחה של הילד:
- הסחת דעת על ידי משהו שמעניין את הילד או משהו שהוא "חייב" לגעת בו או להריח.
- רצון פתאומי של הילד להגיע למקום שהוא מאד אוהב להיות בו, ללא קשר למקום בו הוא נמצא.
- קשיי תקשורת, כשהילד אינו מסוגל לבקש רשות ללכת למקום אחר, אז הוא פשוט קם והולך.
- התנהגות אימפולסיבית, כאשר הילד פועל מבלי לעצור ולחשוב פעמיים.
- חוסר מודעות או הבנה של סכנות כמו כבישים, מקום תלול או מקומות הומי אדם.
- חוסר התמצאות בזמן, במקום ובסביבה שגורמים לילד לברוח ולנדוד למקום לא ידוע.
צריך לזכור כי ברוב המקרים שבהם הילד בורח ונעלם, ללא קשר לסיבה, הוא אינו מודע לכך שאחרים עשויים לדאוג מאד בשל היעלמותו.
מה אפשר לעשות כדי שהילד לא יברח?
כמו תמיד, אנחנו ממליצים להורים להתייעץ עם אנשי מקצוע ומטפלים המכירים את הילד בנושא הנטייה של הילד לברוח.
על מנת לנסות ולמנוע או לפחות למזער את המקרים שבהם הילד בורח ניתן לעשות שימוש בכלים הבאים:
- החביאו את המפתחות של דלתות הבית.
- השתמשו במנעולים מיוחדים עם מנגון כפול.
- התקינו אזעקות על דלתות וחלונות הבית.
- התקינו מגבילי פתיחה לחלונות, כך שניתן לפתוח אותם רק כמה סנטימטרים.
- קנו רתמות או רצועות הליכה לילד, לצורך שימוש בעת שהייה מחוץ לבית.
- השיגו עבור הילד רתמה מיוחדת לישיבה ברכב.
- ודאו שהילד נמצא תחת השגחה מתמדת.
- היו ערניים במיוחד בכל פעם שאתם אחראים על הילד.
- למדו את הילד כללי בטיחות בהתאם לרמת השפה וההבנה שלו.
- בקשו מילדים אחרים ומאנשי הצוות החינוכי לעזור לשמור על הילד.
בנוסף להכל, ישנה אפשרות לרכישת מכשיר מעקב GPS לביש עבור הילד, שיתחבר באמצעות אפליקציה של הטלפון הנייד שלכם, כך שתוכלו לראות היכן הילד נמצא בכל רגע נתון ואם הוא אי פעם יברח וייעלם בהפתעה.
תרגול עם הילד
ישנם מספר כלים חשובים שאותם כדי לאמץ בעבודה עם הילד, בניסיון לשנות את המצב:
- מצאו פתרונות טיפוליים המותאים לילד ומסייעים לוויסות חושי וכלל שהילד יתקדם, כך אירועי הבריחה יפחתו.
- תרגלו עם הילד תרגילי עצירה כך שהילד ילמד לעצור את הריצה כאשר ההורה או המבוגר שאחראי עליו צועק "עצור".
- עבדו על מיומנויות התקשורת של הילד כך שילמד לבקש לעזוב את המקום בעת שהוא מרגיש עומס רגשי, או שילמד לשתף אתכם בכך שהוא מרגיש שלא בנוח.
- למדו את הילד סט של כללים ברורים וקפדניים לגבי יציאה מהבית, מהכיתה או משטח בית הספר.
- תרגלו ביחד עם הילד שיעורי בטיחות בדרכים כדי להגביר את המודעות של הילד לסכנות בכביש וכיצד להישאר בטוח. חשוב לתרגל את כללי הבטיחות ברחובות, בצמתים ובסביבת כלי רכב, שבילי אופניים והולכי רגל.
מה עושים כשהילד בורח ונעלם?
חשוב להיות מוכנים מראש עם תוכנית פעולה ברורה, כך שאתם וכל מבוגר אחראי ידע מה לעשות אם הילד בורח במקום ציבורי.
רדפו אחריו או עקבו ממרחק, בהתאם לסיטואציה ולהתנהגות של הילד. לדוגמא, אם הילד בורח ומתרחק בכדי לקבל תגובה ולמשוך תשומת לב, מומלץ לעקוב אחריו בהליכה שקטה ולשמור מרחק, כך שיבין שאינכם מוטרדים. מאידך, אם נראה שהילד בסערת רגשות ועלול לסכן את עצמו, כמובן שחשוב להגיע אליו במהירות האפשרית.
תרגול ההנחיה לעצור נכנס לתמונה, וחשוב לעשות בו שימוש, בקור רוח ואסרטיביות. הילד אמור ללמוד לעצור לפי הנחיה של ההורה או מבוגר אחראי.
זכרו כי ברוב המקרים, כשהילד בורח הוא נמצא במצוקה רגשית, ולכן חשוב שלא להעמיס עליו עוד יותר. לכן, זכרו כי צעקות וריבוי הנחיות והוראות יעשו יותר נזק מתועלת והילד עלול רק להגביר את מנוסתו, בניסיון לברוח בכדי לשחרר את הלחץ שאליו נכנס.
אם הילד בורח ואינכם מוצאים אותו למשך יותר מכמה דקות ספורות חשוב לערב גורמים נוספים, בהתאם לסיטואציה ולמקום שבו הילד נעלם.
עדכנו את המשטרה, קב"ט הקניון או כל גורם מקצועי אחר האחראי באזור בו הילד נעלם. בדקו האם יש מצלמות אבטחה באזור שבו ראיתם את הילד בפעם האחרונה, ואם מצאתם כאלה, צפו בסרטון וכך תוכלו לזהות לאיזה כיוון הילד פנה.
נסו להיכנס לראש של הילד ולנסות להבין לאן סביר שיפנה וילך בסביבה בה אתם נמצאים. בדרך כלל, הילדים האוטיסטים פועלים בצורה תבניתית וכך, קיימת סבירות גבוהה שתצליחו למצוא אותו.
עדכנו שכנים ובני משפחה כי הילד נעלם, תארו מה לבש ואיפה בדיוק ראיתם אותו בפעם האחרונה. בקשו מכל מי שיכול, נגיש וזמין, להצטרף לחיפושים אחר הילד.
הנטייה לברוח מחייבת תשומת לב
התמודדות עם הנטייה של הילד לברוח דורשת גישה רב-מערכתית המשלבת מניעה, הכנה ותגובה מהירה במקרים שאין ברירה אחרת ולאחר שהילד ברח.
חשוב להבין את המניעים הייחודיים לכל ילד, מדוע הוא בורח, ולפתח בהתאם אסטרטגיות מותאמות אישית בשילוב עם מטפלים ואנשי מקצוע המכירים את הילד.
שיתוף פעולה בין ההורים, הצוות החינוכי ומטפלים מקצועיים חשוב מאד עבור הילד האוטיסט במקרים של נטייה לבריחה.
יש לשים דגש על פיתוח מיומנויות תקשורת ומודעות לסכנה אצל הילד, תוך שימוש בטכנולוגיה ואמצעי בטיחות מתקדמים ומגוון טיפולים בהתאמה אישית.
חשוב לזכור כי ההתמודדות מול הנטייה לברוח היא תהליך מתמשך הדורש סבלנות, גמישות והתאמה מתמדת של האסטרטגיות בהתאם להתפתחות הילד. בנתיים, שמרו על עירנות.
קריאה נוספת: חיזוק הביטחון העצמי של הילד