בעשור האחרון התרחשה עלייה בשכיחות הילדים המאובחנים כסובלים מהפרעות על הרצף האוטיסטי, כשלמעשה במדינת ישראל שיעור הילדים הסובלים מהפרעות אלה עומד על 1:200. בעבר הגישה הרווחת והמקובלת דגלה בכך שאין חשיבות רבה לשלב שבו הן מאובחנות.
לעומת זאת, במחקרים העדכניים ביותר שנערכו בתחום זה נמצא כי ישנה חשיבות עליונה לאתר את ההפרעות בשלב כמה שיותר מוקדם ולהתניע את תכנית הטיפולים הרלוונטית מוקדם ככל האפשר. במאמר שלפניכם נפרט בנוגע לידע שהצטבר בנושא זה עד כה.
למה חשוב לטפל ככל המוקדם באוטיזם?
אבחון מוקדם של הפרעות על הספקטרום האוטיסטי מאפשר לפתוח חלון הזדמנויות לטיפול מעמיק ולהקניית מיומנויות וכלים הן לילד והן לבני משפחתו. בנוסף לכך, ההתערבות הטיפולית המוקדמת מסייעת לבני המשפחה ולצוות המטפלים לזהות את מוקדי החולשה ומוקדי הכוח של הילד בתחומים ההתפתחותיים השונים וכך לבנות תכנית מורכבת ומקיפה שתענה על צרכיו הספציפיים של הילד.
כיום, רוב המומחים בתחום דוגלים בכך שישנה חשיבות עליונה להתאים את תכנית הטיפולים באופן אישי לכל מטופל ומטופל בהתאם ליכולותיו, רמת המיומנות שלו בתחומים שונים, תחומי העניין שלו, האתגרים עמם הוא מתמודד ועוד. בגילאים צעירים, קיימת עדיין גמישות מסוימת בפעילות המוחית ולמעשה מבנה המוח ממשיך להתפתח באופן דינמי. בעובדה זו יש בשביל לסייע ביצירה של קשרים נוירולוגיים חדשים ויעילים.
היעילות של ההתערבות המוקדמת
באופן עקרוני במחקרים שונים ההתייחסות לביטוי "טיפול מוקדם" שונה. כך לדוגמה ישנם מחקרים שבהם הכוונה היא לטיפול שהתחיל לפני הגיעו של הילד לגיל שש ולעומת זאת באחרים הכוונה היא לטיפול שהתחיל לפני הגיעו של הילד לגיל שנתיים. עם זאת, באופן כללי נראה כי בכל הקשור לטיפול באוטיזם, הביטוי "יפה שעה אחת קודם", עובד שעות נוספות.
כך לדוגמה בסקר ספרות עדכני שבו נאסף מידע ממספר מחקרים שנערכו בשנים האחרונות, שעסקו בטיפול ההתנהגותי הניתן לאוטיסטים, נמצא כי טיפול התנהגותי אינטנסיבי שהתחיל לפני גיל שש, הוביל לתוצאות טובות יותר בהשוואה לטיפול שהחל מאוחר יותר. למעשה, ילדים שזכו לקבל טיפול התנהגותי אינטנסיבי לפני הגיעם לגיל שש הפגינו עליונות פחות או יותר בכל תחום שנחקר בדגש על כישורי השפה, היכולת להסתגל, רמת האינטליגנציה וכן נמצא כי היו בעלי כעשרים מיומנויות יומיומיות יותר מאלו שלא זכו לקבל טיפול מוקדם.
שמונה סימנים המאפיינים הפרעה בהתפתחות התקשורת בקרב תינוקות
כעת ברצוננו לספק שמונה סימנים שיש בהם כדי להעיד על התפתחות לא תקינה של מיומנויות תקשורת בתינוקות, שצריכים להדליק נורה אדומה אצל ההורים. להלן כמה מהם על קצה המזלג:
- פסיביות יתר – התינוק ישן לילה שלם ללא הפרעה בחודשי החיים הראשונים, ממעט בבכי, ממעט בתנועה ולא מראה עניין מיוחד בסביבתו.
- פעילות יתר – חוסר רוגע פיזי, בכי מתמשך, תנועתיות יתר.
- התנגדות לינוק או לאכול או חוסר רצון לאכול או לינוק – אחוז גבוה מהתינוקות האוטיסטים מפגינים קשיי האכלה ואכילה, כשלעתים ניתן להבחין בסימנים אלה כבר בחודשים הראשונים לחיי התינוק.
- היעדר קשר עין – תינוק עם הפרעה התפתחותית בהתקשרות יתקשה ליצור קשר עין אך לרוב לא יתקשה להתמקד בחפץ דומם.
- חוסר תגובה לנוכחות או קול ההורה – התינוק לא ממלמל, מחייך או מפנה את הראש לכיוון ההורה.
חשוב להבין כי כל אחד ואחד מהסימנים הנ"ל יכול להופיע גם על רקע של מגוון בעיות אחרות. עם זאת, בכל מקרה מדובר בסימנים שאין להתעלם מהם. סימנים רלוונטיים נוספים הם למשל עיכוב בהתפתחות המוטורית ורתיעה ממגע אנושי.