האם ניתן להתגבר על אוטיזם?

נכון לכתיבת שורות אלה אוטיזם נחשבת לאחת מהתסמונות המורכבות והמאתגרות ביותר לאבחון. מדובר על תסמונת רבת תסמינים שיכולה לבוא לידי ביטוי במגוון צורות ובמגוון דרגות חומרה מקלות ביותר ועד לחמורות מאוד. בנוסף לכך שמדובר על תסמונת מאתגרת לאבחון, הרי שמדובר על תסמונת שגם הטיפול בלוקים בה אינו פשוט כלל וכלל.

ההתמודדות עם האוטיזם כרוכה בטיפולים ארוכי טווח שמטרתם ללמד את האוטיסטים לייעל את ההתנהלות שלהם בעולם הזר והמנוכר להם על מנת שיוכלו ליהנות ממידה רבה ככל האפשר של עצמאות.

עד לאחרונה האמונה הרווחת בעולם המדע הייתה כי מדובר על תסמונת שלא ניתן להירפא ממנה וכן כי ישנו גבול מסוים למידת ההצלחה שיש לטיפולים השונים שנחשב לנמוך במיוחד. עם זאת, מחקר חדש שפורסם בארצות הברית הצליח לעורר מחלוקת על אמונה רווחת זו ובכך העניק תקווה להורים רבים בכל רחבי העולם. לפי מחקר זה נראה כי ישנם ילדים אוטיסטים שהצליחו להתגבר כמעט לחלוטין על תסמיני האוטיזם מהם סבלו.

ההתנהגות הרפטטיבית נמשכת

במחקר השתתפו שלושים וארבעה אוטיסטים בגילאים שמונה עד עשרים ואחת שנה. כל המשתתפים שלקחו חלק במחקר אובחנו כסובלים מאוטיזם כבר בגיל צעיר מאוד ובמהלך השנים מצבם השתפר לאין ערוך מבחינה חברתית בעיקר. לפי החוקרים הנבדקים לא הראו כל סימן לתסמונת מבחינה חברתית תקשורתית אך למרות זאת עדיין הראו סימנים של התנהגות אוטיסטית מובהקת – חזרתיות.

ד"ר אינזל תומס, אחד מהחוקרים הראשיים במכון האמריקני הלאומי לבריאות הנפש ואחד מיוזמי ומעורכי המחקר הנ"ל אמר כי על אף שאבחנת התסמונת לא באמת נעלמת לחלוטין במהלך השנים, הרי שהפוטנציאל לשינוי הוא עצום. לפי ד"ר אינזל הממצאים שעולים מהמחקר מראים כי ישנן יותר אפשרויות לתוצאות הסופיות של הטיפול באוטיסטים. לדבריו ניתן ללמוד מהמחקר החדשני על התפקיד הקריטי של ההתערבות הטיפולית במיוחד בקרב חולים שאובחנו בגיל צעיר כסובלים מאוטיזם ושטופלו באופן אינטנסיבי.

ספקות בנוגע למחקרי עבר

בנקודה זו חשוב מאוד לציין כי לא מדובר על המחקר הראשון שטוען כי ניתן להתגבר על מידת החומרה של התסמינים מהם סובלים אלו שנמצאים על הקשת האוטיסטית. עם זאת, לרוב כאשר בוצעו מחקרים שהראו כי חלה הטבה של ממש במידת החומרה של התסמינים, הנטייה של הקהילה הרפואית הייתה להטיל ספקות בנוגע לאמינות הממצאים. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שכפי שציינו, האבחון של התסמינים אינו פשוט כלל וכלל ולכן קל היה להטיל ספקות במידת האמינות של האבחון הראשוני ולפיכך להטיל ספק במידת השינוי לאורך זמן.

מה שמעניין במחקר הנוכחי הוא שאת האבחנות המקוריות הראשוניות של כלל הנבדקים חקרו בדקדקנות ובמקצועיות לא מתפשרת חוקרים המתמחים בתחום האוטיזם ולאחר מכן יצרו אבחון נוסף. התוצאות של האבחון הושוו עם תוצאות של ילדים אוטיסטים אחרים שלא זכו לקבלת טיפול אינטנסיבי ועם תוצאות של ילדים שלא סבלו מאוטיזם כלל.

לפי דברה פיין, החוקרת הראשית, כל ילד שאי פעם אובחן כלוקה באוטיזם הראה שהוא מסוגל להראות במהלך השנים שיפור במצבו כל עוד הוא מטופל באופן אינטנסיבי. לדבריה יש לבצע מחקרים נוספים בתחום על מנת לקבוע מה היא האג'נדה הטיפולית שתניב את התוצאות הטובות ביותר.

לא לפתח תקוות שווא

רעות ולרמן, קלינאית תקשורת ישראלית הגיבה לאחרונה על פרסום המחקר האמריקאי ואמרה שחשוב לקחת את התוצאות שלו ואת ההשלכות של הממצאים בעירבון מוגבל. לפי ולרמן, עובדה ידועה היא שעל ידי אבחון מוקדם והגשת טיפול אינטנסיבי בשלב מוקדם ככל האפשר ניתן לשפר את מצבם של האוטיסטים, אבל אל להורים לילדים לאוטיסטים להתעודד יתר על המידה.

לפי ולרמן הילדים שהשתתפו במחקר היו מראש ילדים אוטיסטים מהצד היותר מתפקד של הסקאלה האוטיסטית ובנוסף לכך, במקרים רבים ישנן טעויות שבוצעו באבחון הראשון במיוחד במקרים של ילדים שסבלו מקשיים חמורים ביכולת העיבוד החושי. מצבים כאלו יכולים להזכיר מאוד אוטיזם למרות שמדובר על בעיה שונה לחלוטין.

התאמת הטיפול והאמונה בשינוי

אין ספק שהענקת הטיפול האופטימאלי לילד האוטיסט היא קריטית לעתידו אך עדיין ישנה מחלוקת רבה לגבי הטיפול האולטימטיבי ולגבי אופן ההתאמה של הטיפול לילד. במקרים בהם חרף הטיפול הפער בין הילד המטופל לבין בני גילו רק הולך ונהיה גדול יותר, בהחלט ישנו מקום לשקול שינוי גישה טיפולית. העיקרון החשוב ביותר לאורך כל הדרך הוא לא להתייאש חרף התסכול הגדול שכרוך בהתמודדות עם בן משפחה אוטיסט ולא להפסיק להאמין בפוטנציאל של הילד לכל אורך הדרך.

מחקר ישראלי חדש

לפי מחקר שבוצע באוניברסיטת אריאל ושהממצאים שלו פורסמו לאחרונה בכתב עת יוקרתי נראה כי רבע מהילדים שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי הראו יכולות יוצאות דופן במגוון של תחומים כמו למשל בתחום הציור, היכולת המרחבית, הזיכרון, מוזיקה ועוד.

המחקר בוצע על ארבע מאות ילדים אוטיסטים, 28% מהם הפגינו יכולות יוצאות דופן כשהיכולת הנפוצה ביותר הייתה יכולת הזיכרון. ארבעים אחוז מהנבדקים שהציגו יכולות יוצאות דופן הפגינו יכולת מרשימה במיוחד בתחום הזיכרון, 20% מבעלי היכולות המיוחדות הפגינו יכולות בתחומי הקריאה, היכולת המרחבית או המוזיקה והיתר הצטיינו בציור או ביכולות מתמטיות מתקדמות.

כאשר השוו בין נבדקים שאובחנו על הרצף האוטיסטי ושנמצאו בעלי יכולות מיוחדות לבין כאלו שלא מחזיקים ביכולות יוצאות דופן גילו כי באלו שמחזיקים בתכונות יוצאות דופן וביכולות שנראות לעתים על אנושיות ישנם תסמינים מוחלשים יותר של אוטיזם ולפיכך לרוב הם נמצאים על הקצה היותר תפקודי של הספקטרום האוטיסטי יחסית לאלו שלא מחזיקים ביכולות יוצאות דופן.

החוקרות שערכו את המחקר העלו השערה לפיה ככל הנראה אלו שנמצאים על הרצף האוטיסטי ושמחזיקים בתכונות יוצאות דופן וביכולות יוצאות מגדר הרגיל צריכים להיות מוגדרים כתת קבוצה בעלת מאפיינים ייחודיים ולכן ישנו צורך לנסות ולאבחן את הגנטיקה של החברים בה. בנוסף לכך, ישנו סיכוי לא רע כי אלו שמחזיקים ביכולות מיוחדות נהנים גם מסיכויים טובים יותר להגיע לתפקוד אופטימאלי.