הפרעות על הרצף האוטיסיטי הן הפרעות ברמות קלות עד קשות מאוד ביכולת של ילדים לתקשורת עם העולם שמסביבם. הטיפול בילדים הסובלים מאוטיזם הוא קשה, ולא אחת מתסכל. לא פחות מתסכלות העובדות, שעד היום אין דרך לרפא אוטיזם, וגם לא יודעים בדיוק ממה הוא נגרם, ולמה יש ילדים שנולדים עם רמה כלשהי של ניתוק וחוסר יכולת לצאת מעולמם לסביבה.
חוקרים רבים ברחבי העולם עוסקים בניסיונות להבין מה גורם לילד להיוולד עם אוטיזם. אחד המחקרים שנעשה לאחרונה בישראל, בבית חולים הדסה עין כרם, בוחן את הקשר בין אוטיזם לבין ההורמון אוקסיטוצין.
מהו אוקסיטוצין?
אוקסיטוצין הוא הורמון המופרש במח, מגרעין שנקרא היפותלמוס. להורמון הזה מספר תפקידים מוכרים, והוא משמש גם כנוירוטרנסמיטור (מוליך עצבי, המעביר מסרים בין תאי העצב במח).
תפקידו המפורסם ביותר של האוקסיטוצין הוא בתהליך ההתאהבות (ועל כן הוא נקרא גם "הורמון האהבה"). מחקרים מראים כי רמות האוקסיטוצין במוחם של אוהבים טריים גבוה באופן משמעותי מהרמה הרגילה של ההורמון במח. לאחר תקופת ההתאהבות הראשונית, רמת ההורמון חוזרת לרף הרגיל שלה.
בנוסף, נמצא כי תהליך הלידה מתחיל בהפרשה גבוהה יותר של אוקסיטוצין במח. זירוז של לידה ניתן גם על ידי מתן אוקסיטוצין שגורם להתכווצויות של הרחם. מחקרים מראים שהקשר הראשוני בין אם לתינוק קשור גם הוא בהפרשת אוקסיטוצין, שהוא גם אחד ההורמונים המעודדים הפרשה של חלב לאחר הלידה.
מה הקשר בין אוטיזם ואוקסיטוצין?
החוקרים מהדסה חשבו, שיתכן וקיים קשר בין אוקסיטוצין והפרעות על הרצף האוטיסטי. הלוא אוקסיטוצין גורם להתקשרות ולאהבה, ואילו הילדים הסובלים מאוטיזם מתקשים בתקשורת עם אחרים. הם חשבו, שאולי שיבוש כלשהו בפעולת האוקסיטוצין, בשלב כלשהו של ההתפתחות (אצל העובר, במהלך הלידה, או בינקות המוקדמת), מהווה הסבר (מלא או חלקי) לאוטיזם.
החוקרים מתבססים על סדרה של מחקרים שנעשתה בעבר, שכבר הראתה מעבר לכל ספק את העובדה, שבקרב ילדים הסובלים מאוטיזם רמות האוקסיטוצין נמוכות באופן משמעותי בהשוואה לאוכלוסיה בריאה. עובדה זו אין בה כדי להסיק שמחסור באוקסיטוצין הוא הגורם לאוטיזם, וזה מה שמנסים כעת בהדסה ובגופי מחקר נוספים ברחבי העולם, לבדוק.
המשמעות
החוקרים בודקים כיום האם יש אפשרות ששיבוש כלשהו במהלך ההריון והלידה, הקשור לרמת האוקסיטוצין אליה נחשף העובר או התינוק ברגעיו הראשונים, היא הגורם להתפתחות של אוטיזם, או שלפחות מהווה הסבר חלקי או תורם להתפתחות ההפרעה.
החוקרים מתמקדים בבדיקה ובניתור של רמות האוקסיטוצין בסביבות לידה שונות. הם בודקים האם יש עליה במקרי האוטיזם כאשר היולדת נחשפת לתרופות מעכבות צירים (הנוגדות את פעילות האוקסיטוצין), וכן בודקים זאת במקרים בהם היולדת דווקא מקבלת אוקסיטוצין כדי לזרז את הלידה.
ההשערה היא שכל התערבות בהפרשה הטבעית של האוקסיטוצין עלולה לגרום לשיבוש כלשהו (כגון, עיכוב בהפרשה הטבעית של ההורמון), ולעודד התפתחות של אוטיזם.
בנוסף, כחלק מהמחקר, נבדקות רמות ההורמון אוקסיטוצין בקרב נשים הרות. המטרה היא לבדוק האם יש קשר בין ההורמון הזה, וחומרים נוספים בגוף, שקשורים להתפתחות של האוטיזם.
החוקרים מכירים בכך שהמחקר נמצא בחיתוליו, ועדיין לא ניתן להסיק מסקנות סופיות, ובוודאי שלא להמליץ על אוקסיטוצין כתרופה מטפלת או מונעת לאוטיזם.
אך מחקרים ראשוניים, כמו מחקר שנעשה בקנדה, כן הראו השפעה חיובית על רמת התפקוד והיכולות החברתיות של ילדים הסובלים מאוטיזם, לאחר שנטלו טיפול שמכיל אוקסיטוצין. זוהי אולי תקווה קטנה, שהמשך המחקר יוכל לפתח אותה ולהביא למניעה או לטיפול יעיל בילדים הסובלים מאוטיזם.
