אוטיזם היא הפרעה שקשורה בעיקר ליכולות של תקשורת. פעם היו מתארים את הילדים האוטיסטים כילדים שנמצאים בתוך בועה, ואינם מסוגלים ליצור קשר עם העולם שמסביבם. היום ידוע שההפרעות האוטיסטיות נמצאות על רצף. ישנם ילדים שלא מדברים ויוצרים תקשורת כלל, וישנם ילדים שסובלים מקשיים שונים בתחום התקשורת, אך מסוגלים ליצור קשר ואפילו לדבר.
הקשת האוטיסטית מחולקת, בדרך כלל, על פי רמות של תפקוד- אוטיזם בתפקוד נמוך, אוטיזם בתפקוד גבוה, וכל מה שבאמצע. שאלה גדולה מאוד שנשארה עדיין פתוחה, היא מהם הגורמים להופעה של תסמונות על הרצף האוטיסטי. בדרך כלל מוסכם על החוקרים כולם, שאוטיזם היא הפרעה מולדת.
הופעה פתאומית של אוטיזם
בניגוד לאמור, ישנם מקרים מוכרים בספרות המקצועית (ובפרקטיקה, כמובן) בהם ילד נולד, ונראתה אצלו התפתחות נורמאלית. ילדים שהתפתחותם המוטורית היתה תקינה ייצרו קשר עין ותקשורת מגיל צעיר, ולאחר מכן החלו למלמל, לומר מילים שלמות ואפילו להרכיב משפטים.
הם שיחקו עם בני משפחתם וילדים אחרים, הם הביעו את רצונותיהם, ובעצם- היו ילדים רגילים לכל דבר. ואז, באופן פתאומי, או במהלך קצר של מספר שבועות או חודשים בודדים, חלה התדרדרות בתפקודם. הילדים מתנתקים, מפסיקים לדבר, נמנעים מקשר עין ומפסיקים ליצור תקשורת.
התנהגותם הופכת מוגבלת וסטריאוטיפית (חזרתית), הם מובלבלים, כועסים, מתפרצים בזעם, מתחמקים ממגע ובעצם הולכים ונסוגים לתוך עצמם. בדרך כלל ההורים המבוהלים פונים לרופא הילדים, ונשלחים לסדרה ארוכה של בדיקות המטולוגיות, נוירולוגיות, התפתחותיות ועוד. כאשר מתקבלת אבחנה של אוטיזם, נותרת פליאה גדולה.
אוטיזם רגרסיבי
המהלך שתואר לעיר הינו המהלך האופייני לאוטיזם רגרסיבי. בעוד שבקרב רב הילדים הסובלים מאוטיזם ניתן להבחין בתסמינים ראשונים בגיל של מספר חודשים (ילדים שלא יוצרים קשר עין, שנרתעים ממגע, שלא ממלמלים), וניתן לאבחן את הבעיה כבר בגיל שנה וחצי- שנתיים (למרות שאבחנה רשמית ניתנת רק בגיל 3).
ילדים הסולבים מאוטיזם רגרסיבי הם ילדים שהתפתחותם בשנים הראשונות לחייהם היתה תקינה, ורק בשלב מסויים החלו להופיע התסמינים האוטיסטים, תוך אובדן כישורים אשר הושגו בשלבי התפתחות מוקדמים יותר.
התמודדות עם אוטיזם רגרסיבי
כאשר מתקבלת אבחנה של אוטיזם, ההתמודדות בפועל והטיפול בילד אינם שונים מאשר במצב בו לא היתה התפתחות תקינה מוקדמת. אך ההתמודדות הנפשית והרגשית של ההורים והסביבה הקרובה עם אוטיזם רגרסיבי כוללת בחובה אלמנטים נוספים. ההפתעה, האכזבה והתסכול גדולים מאוד כאשר הורים יודעים שיש להם ילד רגיל, ופתאום מגלים שלא כך הדבר.
עשוי להופיע אבל, שיכול להתפתח לדיכאון של ממש, כאשר ההורים מבינים מה היה להם ואבד. הניסיון לחפש הסבר, סיבה, גורם, יכול לגרום להתעסקות מרובה ותחושה נוספת של חוסר אונים.
גורמים לאוטיזם רגרסיבי
אחת השאלות המחקריות המשמעותיות היא הגורם לרגרסיה לתוך מצב אוטיסטי. כאמור, מקובל לחשוב שאוטיזם היא הפרעה מולדת. בהמלך השנים האחרונות נעשו ניסיונות להסביר את הנסיגה האוטיסטית. חוקר אחד פרסם מחקר בו קישר בין חיסון שניתן לילדים בגיל שנה לבין אוטיזם רגרסיבי, וזרע בהלה גדולה בקרב ההורים המחסנים. אך קשר זה, כמו גם כל קשר אחר שעלה בהשערות מחקריות, נמצא כלא נכון (המחקר שפורסם היה מוטה, והמגזין הרפואי שפרסם אותו חזר בו, וגינה את החוקר).
כיום המחשבה המקובלת היא שהאוטיזם נמצא כגרעין רדום אצל הילד מלידתו. אין דרך לדעת זאת מראש (כמו שאין דרך לדעת מראש שילד יוולד עם אוטיזם), אך בשלב מסויים בהתפתחות, מוכתבת הנסיגה לתוך האוטיזם. לא מדובר בחשיפה לחומר, להתנהגות או לכל דבר חיצוני אחר.