ישנם מעט מקרים מוכרים בספרות המקצועית, גם בישראל, בהם נולד/ה ילד.ה שהתפתח/ה בצורה שיגרתית לחלוטין, עם פעילות מוטורית נורמלית, יצירת קשר עין בצורה תקינה ואפילו התפתחות שפה ודיבור.
אותם ילדים שיחקו עם ילדים בני גילם ועם בני המשפחה, למדו לתקשר ולהביע את רצונם ובקיצור, נראו והתנהגו ממש כמו כל בני גילם.
לפתע וללא סימני אזהרה, במהלך קצר של מספר שבועות ספורים, חלה התדרדרות משמעותית בתפקודם. הילדים נראים ומתנהלים כמי שמתנתקים מהסובבים אותם, מפסיקים לדבר, לעיתים ממש לחלוטין, נמנעים מיצירת קשר עין ואינם מתקשרים עם הזולת.
ביום בהיר אחד התנהגותם הופכת מוגבלת וסטריאוטיפית (חזרתית), הם מובלבלים, כועסים, נקלעים להתקפי זעם, מתחמקים ממגע ולמעשה הולכים ונסוגים לתוך עצמם.
ברוב המקרים המתוארים, ההורים המבוהלים בדרך כלל ממהרים ופונים לרופא הילדים בקופת החולים. אז הילד.ה נשלח/ת לסדרה ארוכה של בדיקות גנטיות, המטולוגיות, נוירולוגיות, התפתחותיות ועוד.
כאשר מתקבלת אבחנה של אוטיזם נותרת פליאה גדולה, שכן רובינו יודעים שניתן להבחין בסימנים ראשונים לאוטיזם כבר בגיל חצי שנה ולרוב בשלבים הרבה יותר מוקדמים ולא לאחר שהילד.ה מתפתח/ת בצורה תקינה במשך כמה שנים.
נדיר אבל אפשרי: אוטיזם רגרסיבי
המקרה המתואר הנו למעשה מהלך האופייני לאוטיזם רגרסיבי. בעוד שבקרב חלק מהילדים האוטיסטים ניתן להבחין בסימנים ראשונים כמו אי יצירת קשר עין, רתיעה ממגע וחוסר בהתפתחות ורבלית כבר בגיל כמה חודשים, ואצל אחרים ניתן לאבחן את תסמיני האוטיזם בגיל 1-3 שנים – במקרה של אוטיזם רגרסיבי הדברים שונים לגמרי.
ילדים הסולבים מאוטיזם רגרסיבי הם ילדים שמתפתחים בצורה תקינה לחלוטין במשך שנותיהם הראשונות, ורק בשלב מסויים בחייהם מתחילים להופיע התסמינים האוטיסטים, תוך אובדן כישורים אשר הושגו בשלבי התפתחות מוקדמים יותר.
ההתמודדות הנפשית והרגשית של ההורים והסביבה הקרובה עם אוטיזם רגרסיבי מורכבת במיוחד, לאור שנים של התפתחות "נורמלית ורגילה".
אלמנט ההפתעה, האכזבה והתסכול גדולים מאוד כאשר הורים בטוחים שיש להם בבית ילד.ה רגיל/ה, שמתפתחת/ת בצורה תקינה, וביום בהיר אחד חווים רגרסיה חמורה ומעין התפרצות של אוטיזם המשנה את כללי המשחק והחיים של כל בני המשפחה.
רבים מההורים לילדים שאובחנו עם אוטיזם רגרסיבי דיווחו על תופעות של מעין אבל, שיכול להתפתח לכדי דיכאון של ממש, לאור התפיסה של ההורים כי משהו שהיה להם אבד ולא יחזור עוד.
הורים רבים גם מדווחים כי הניסיון לחפש הסבר, סיבה או גורם למצב הפתאומי של הילד.ה יכול לגרום להתעסקות מרובה ותחושה מתגברת של חוסר אונים.
הבנת הגורמים לרגרסיה
לאורך השנים החוקרים ניסו לבדוק את הסיבות לאוטיזם הרגרסיבי במסגרת מחקרים רבים ומגוונים, שנערכו במספר מדינות בעולם המערבי וללא תשובה חד משמעית.
בתחילת שנות ה-2000 אחד החוקרים אף פרסם מחקר בו קישר בין חיסון שניתן לילדים בגיל שנה לבין אוטיזם רגרסיבי, וזרע בהלה גדולה בקרב ההורים המחסנים.
בהמשך הדרך, מספר מחקרים מבוססים סתרו את הקשר הנטען ואף גילו כי המחקר שפורסם היה מוטה והמגזין הרפואי שפרסם אותו חזר בו וגינה את החוקר.
הלכה למעשה, עד לימים אלו [אמצע 2023] לא נמצא כל קשר מדעי מוכח בין חיסון מסוג כלשהו לבין אוטיזם בכלל ואוטיזם רגרסיבי בפרט.
העמדה המרכזית לגבי הסיבות להופעתן של תופעות אוטיזם רגרסיבי גורסת כי המדובר על פגיעה גנטית "רדומה", שמתעוררת בשלב כלשהו ומציגה תסמיני אוטיזם בגיל מתקדם ובהפתעה מוקדמת.
מאידך, לא נמצאה עד היום כל הוכחה כי חשיפה לחומרים כלשהם או להתנהגות / סגנון חיים החיצונית לילד.ה מובילים להתפתחות האוטיזם הרגרסיבי.
קריאה נוספת: האם יש קשר בין חיסונים לאוטיזם?
