גילוי אוטיזם על פי אופן ההסתכלות בעיניים

אוטיזם היא הפרעה התפתחותית, ככל הנראה מולדת, אשר גורמת לקשת רחבה של הפרעות בתקשורת, החל מליקויים קלים בהבנה החברתית, דרך קושי ברכישת שפה ודרכי התקשרות, וכלה בניתוק מוחלט מהסביבה וחוסר יכולת ועניין ביצירת קשר.

למרות המחקרים הרבים שנעשים בתחום, עד היום לא יודעים מהו הגורם לאוטיזם, וגם לא כיצד לגלות את קיומו (לפני הופעת הסימפטומים הברורים, שמגיעים בערך בגיל בו ילדים אמורים להתחיל לרכוש את מיומנויות התקשורת המדוברות). לגילוי ולאבחון מוקדם יש חשיבות רבה באפשרות לטפל בילדים הסובלים מאוטיזם. ככל שההתערבות נעשית מוקדם יותר, כך הסיכוי של הטיפול והסיוע להביא לשיפור עולה.

לכן, חשובות ביותר תוצאות מחקר חדש שפורסם לאחרונה, ולפיו יתכן שניתן לגלות שילד לוקה בהפרעה על הקשת האוטיסטית כבר בגיל צעיר ביותר של חודשים ספורים, על פי הדרך בה התינוק יוצר קשר עין עם אחרים.

יצירת קשר עין בינקות

כשתינוק נולד, עדיין אין לו שליטה מלאה על פעולת העין, והוא מתקשה למקד את מבטו. ברב המקרים תינוקות נראים קצת פוזלים, או שהעיניים "בורחות" להם. תוך מספר ימים או שבועות, המבט של התינוק מתחיל להתמקד באופן טבעי.

הראייה עדיין לא טובה ומטושטשת, ורואים שיש לתינוק העדפה ברורה להתבוננות באובייקטים מסויימים- כאלה בהם הקונטרסטים של הגבולות או של הצבע בולטים במיוחד. קונטרסט כזה קיים בפנים אנושיות, בין קו השערות למצח. זוהי אחת הסיבות לכך שתינוקות נולדים עם נטייה בסיסית להעדיף להתבונן באנשים אחרים.

לאחר מספר חודשים נוספים, יצירת קשר העין הופכת להיות דרך לתקשורת. התינוקות לומדים שכאשר הם מסתכלים על מישהו הוא מגיב אליהם, הוא קורא את צרכיהם ומתייחס. בהמשך קשר העין הופך להיות חלק מתקשורת מילולית ובלתי מילולית משמעותית.

יצירת קשר עין אצל אוטיסטים

כאשר בוחנים ילדים עם הפרעות על הקשת האוטיסטית, רואים פעמים רבות ליקוי באפשרות ליצירת קשר עין. בין אם הילדים מדברים או לא, הרבה פעמים הם מתקשים להישיר מבט. זוהי דרך תקשורת מאוד ישירה ומאד בסיסית, ולכן גם קשה (לכולנו קשה להסתכל למישהו בעיניים כאשר אנחנו משקרים, למשל). לכן, מחקרים ניסו לבדוק ממתי מתחיל הליקוי ביצירת קשר העין.

המחקר

באמצעות מכשירים מיוחדים שעוקבים אחר תנועת העין וההתמקדות שלה, בחנו החוקרים תינוקות, ויצרו רישומים של יצירת קשר העין. במעקב אחר התינוקות לאורך מספר שנים, הסתבר שילדים שאובחנו סביב גיל 2-3 כסובלים מהפרעה על הרצף האוטיסטי יצרו בינקותם הרבה פחות קשר עין, או יצרו קשר עין למשך זמן קצר יותר, בהשוואה לילדים שלא אובחנו כאוטיסטים בהמשך.

הפער המשמעותי התגלה החל מגיל חודשיים (כלומר, בחודשיים הראשונים לחיים לא נמצא הבדל ביצירת קשר עין בין ילדים אוטיסטים לילדים שאינם אוטיסטים). אחרי גיל שישה חודשים, חלה אצל הילדים שהסתבר בדיעבד שסובלים מאוטיזם, ירידה ביצירת קשר עין. אצל ילדים בריאים דווקא חלה עלייה ביצירת קשר העין ומשכו, עד הגיעם לגיל 9 חודשים (ואז פרקי הזמן התייצבו).

בנוסף, נמצא קשר כמותי בין מספר הפעמים ומשך יצירת קשר העין לבין חומרת האוטיזם, כך שככל שיצירת קשר העין של התינוק היתה נמוכה יותר, כך ניתן היה לנבא ליקוי חמור יותר בקשת האוטיסטית.

השלכות

המחקר המתואר הינו חשוב ביותר במציאת הדרך להגיע לאבחון מוקדם ככל האפשר של אוטיזם, ואולי אפילו לגלות שאפשר לעצור את התפתחותו. עם זאת, חשוב להזהיר הורים מפני חקרנות יתר של קביעת המבט של תינוקם, בדיקה שיכולה להעשות רק באמצעות ציוד מיוחד במעבדה.