שפה ודיבור מהווים חלק מרכזי בחיי היומיום, כדרך לשיחת חולין, העברת רעיונות, והתקשרות עם חברים ובני משפחה.
חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד מצאו כי בקרב ילדים אוטיסטים, המסלולים במוח המתחברים לזיהוי דיבור במרכזי הגמול של המוח, מחווטים באופן שונה מאשר התפתחות מוחית רגילה.
מאפייני אוטיזם ללא דיבור
בקרב ילדים עם אוטיזם, מסלול התגמול במוח אינו מחובר בדומה לילדים רגילים. ילדים אוטיסטים מראים קישורי מוח חלשים בין החלקים הסלקטיביים של מוחם ומסלולי הגמול, סדרת מבנים מוחיים הקריטיים לחיזוי דיבור וחוויית תגובה תקשורתית.
כשילדים עוסקים בפעילויות מהנות, מסלולי התגמול במוחם פעילים. בקרב ילדים עם אוטיזם, צריכה להתבצע תגובה דומה כשהם שומעים דיבור, אך תגובה כזו פשוט אינה מתרחשת. תפעה זו מצביעה על מעגלי גמול לקויים במוח, המהווים מרכיב מרכזי לחוסר רגישות לדיבור.בנוסף, קיים קשר חלש בין קליפת קול סלקטיבית והאמיגדלה, המעבדת את הרגשות, במוח ילדים עם אוטיזם. תופעה זו מסבירה מדוע הם מתקשים לפרש את התוכן הרגשי המועבר בדיבור.
מהי השכיחות?
טיפול והתמודדות
קיימות טכניקות רבות לעידוד ושיפור שפה מדוברת בקרב ילדים עם אוטיזם, אם כי לא קיימת ערובה לכך שכל נקיטה בגישת טיפול מסוימת תהיה יעילה עבור כל ילד. מחקרים מראים כי טיפול בדיבור, התערבויות התנהגותיות ואף טיפול במשחק משפרים את התקשורת המילולית. מספר מחקרים מוקדמים מציעים אף כי טיפול במוסיקה וטכניקות דומות יוצרות השפעה חיובית על הדיבור.
סיוע של מטפל בתקשורת תומך בילד עם אוטיזם ומכוון אותו לשיפור כישורי השפה בהתאם לסוג הלקוי הספציפי ממנו הוא סובל. מספר מחקרים הוכיחו כי המטפל, ולא האוטיסט, הוא המנחה העיקרי לשיפור המצב.
