אוטיזם והתקפי זעם ואלימות

ילדים שאובחנו באוטיזם סובלים מבעיות התנהגות חמורות. חלק מהילדים נוטים יותר להתפרצויות זעם מאשר ילדים אחרים.

הגורמים לנטיית הילד להתקפי זעם ואלימות כוללים גיל, מצב התפתחותי, טמפרמנט, מתח בסביבת הילד, התנהגות ההורים, או מצבים בריאותיים בסיסיים קיימים כגון הפרעת קשב וריכוז אשר הוכחה בשנים האחרונות כקשורה לאוטיזם.

בנוסף, ילד אוטיסט עלול להיות בסיכון גבוה יותר להתקפי זעם אם ההורים מגיבים בעוצמה רבה מידי להתנהגות קשה או נכנעים לדרישות הילד.

דרכי הביטוי של התקפי זעם אצל אוטיסטים

ילדים אוטיסטים עשויים להיכנס למצב של זעם, אלימות, פאניקה, חרדה או פחד ללא כל סיבה. התופעה עלולה להיות כרוכה בצרחות, בכי, התנגדות ליצירת קשר עם אחרים או הדיפתם. למרבה הצער, עבור ילדים אוטיסטים ובני משפחותיהם, התקפי זעם והתנהגויות אלימות נפוצות במיוחד.

הורים מתקשים למנוע את הבעיה, וכל התקף עלול להימשך זמן רב ולכלול התנהגות אלימה יותר כגון הכאות, נשיכות וצביטות. בדרך כלל, ביטויים אלו מעניקים סיפוק לילד האוטיסט ומלווים את סופו של התקף הזעם. התקפים דומים של פאניקה, חרדה, זעם או אפילו אלימות עלולים להימשך לאורך כל הילדות, ההתבגרות ואף הבגרות.

הסיבות להתקפי זעם אצל אוטיסטים

האוטיזם מלווה בדפוס מסוים של התנהגות, מגעים חברתיים והתפרצות זעם הנגרמת בשל תסכול, אשר עשוי לסייע להסביר את התנהגותו האלימה. אוטיסטים מסתמכים לעיתים קרובות על מבנה פולחני, שיטה המסייעת להם להגדיר את העולם במונחים של כללים קבועים, ומסייעת להם לתפקד בצורה יעילה ביותר.

רוב הילדים האוטיסטים מוצאים שיטות של הטלת מבנה ושמירה על עקביות תפקודם. הם זקוקים למבנה זה, היות והעולם מבלבל אותם. המידע אותו הם מקבלים דרך החושים, עשוי להיות מכריע וקשה מכדי להתמודד עימו באופן רגוע ונשלט.

המבנה של הילד האוטיסט כרוך בהתעוררות בשעה רגילה, הליכה בדרך אחת לבית הספר, ואכילה או שתייה של מנות קבועות. כאשר צורה כלשהי של מבנה או שגרה מופרת, כגון למשל בעת איבוד צעצוע אהוב, העולם של האוטיסט הופך שוב להיות מבלבל. שיבוש זה של המבנה עשוי אף להיות כרוך בשינויים מוסתרים עדינים אותם ההורים אינם יכולים להבין או להבחין בהם, כגון למשל אובייקט חדש במסלול ההליכה הקבוע שלו.

בעוד שחלק מגורמים אלו עשויים להיות מחוץ לשליטת בני המשפחה, גורמים אחרים עשויים להיות נתונים לשליטתם והם כרוכים בהצגה איטית והכוונה קפדנית ומתמשכת לשינויים הצפויים, על מנת להגביל ולמנוע את התגובות הגלויות המתבטאות בהתקפי זעם.

בדרך כלל, אחד הגורמים המשמעותיים ביותר להתקפי זעם אצל אוטיסטים הוא צורך תקשורתי. הם מתקשים בהבנה עמוקה של אחרים ואינם מסוגלים לתקשר עם הסביבה, לכן אין זה מפתיע כי רגשות תסכול, כעס וחרדה נבנים. די סביר אף להניח כי התקפי זעם משמשים אותם כצורה של תקשורת.

תסמינים ואבחון להתקפי הזעם

התסמינים הנפוצים לגילוי ואבחון התקפי זעם אצל ילדים אוטיסטים כרוכים בדרך כלל בהתנהגויות הבאות:

• התנהגויות המלוות בהתקפי זעם ואלימות לעיתים תכופות.
• התקפי זעם אשר ממשיכים אחרי גיל ארבע.
• התקפי זעם אשר מתדרדרים להתנהגות אלימה המסכנת אחרים, או התנהגות המאופיינת בפציעה עצמית.
• כאשר ההורים מאבדים שליטה על התנהגות הילד.

התקפי זעם אשר נמשכים לעיתים קרובות למעלה מרבע שעה, ומתרחשים למעלה משלוש פעמים ביום, או שההתנהגות הופכת להיות אלימה יותר, עלולים להצביע על בעיה רפואית, רגשית או חברתית בסיסית ממנה סובל הילד, והוא מפגין סוג של קריאה לתשומת לב.

התפרצויות זעם תכופות

אם הילד ממשיך לסבול מהתפרצויות זעם תכופות לאחר גיל שלוש, יתכן שיהיה צורך להשתמש בפסקי זמן, על מנת להסיר את הילד מהמצב, לאפשר לו להירגע וללמד אותו כי התנהגות זו אינה מקובלת.

רוב הילדים האוטיסטים לומדים בהדרגה דרכים בריאות להתמודד עם הרגשות החזקים המובילים אותם להתקפי זעם. בדרך כלל הם אף משפרים את היכולת שלהם לתקשר, ולהיות יותר עצמאיים.

ילדים הממשיכים לסבול מהתקפי זעם לאחר גיל ארבע, בדרך כלל זקוקים לסיוע חיצוני על מנת להתמודד עם הכעס. התקפי זעם אשר ממשיכים או מתחילים במהלך שנות בית הספר, עלולים להוות סימן לבעיות אחרות, כולל בעיות עם למידה או בעיות חמורות בתקשורת עם ילדים אחרים.

טיפול בהתקפי זעם אצל אוטיסטים

כאשר ההתנהגות האלימה והתקפי הזעם של הילד האוטיסט אינם נרגעים, זה המקום בו קיים צורך בתמיכה של התערבות ישירה הקשורה לטיפול התנהגותי, ובייעוץ וסיוע להורים בהתמודדות עם ההתקפים בשיטות הניתנות ליישום בבית.

ניתן לטפל בהתקפים אלו באיטיות דרך חינוך וטיפולים התנהגותיים. ההורים יכולים לסייע באמצעות נקיטה במאמצים להפוך את הסביבה של האוטיסט לנוחה יותר, תוך הקפדה על שלמות המבנה לו הוא זקוק, הימנעות מהסחות דעת בעת שהוא שקוע בפעילות מסוימת, ואפשור המרחב האישי לו הוא זקוק.

טיפול נוסף הוא התנהלות תקשורתית. במקרה זה, יש לזהות את הגורם להתנהגות האלימה לפני פיתוח אמצעים אחרים של תקשורת.

כיצד מתמודדים עם התופעה?

על ההורים ללמוד כיצד לסייע לילד אוטיסט צעיר להתמודד עם בעיות התקפי הזעם. בנוסף, יש להבחין מה מעורר את ההתקפים על מנת לפעול לפני שהרגשות מסלימים מעבר לנקודה שבה הוא אינו יכול לשלוט בהם.

הדבר כרוך בזיהוי הגורם להתנהגות ומניעת מצבי הטלת אשמה. במצב של אוטיזם, חשוב מאוד להימנע מהתנהגות קשה עם הילד, וחשוב ביותר למנוע מצבים קשים או מאיימים בסביבת המשפחה. שכן, תמיד יש חלק אחר, שאינו מזוהה, אשר מפעיל התנהגות מאתגרת אצל האוטיסט.

חשוב להתערב מוקדם ככל הניתן, כך שההתנהגות לא תהפוך לתופעה קבועה, והילד האוטיסט ימצא אמצעי ביטוי ותקשורת פתוחים אחרים.