ילדים רבים הסובלים מהפרעות ספקטרום האוטיזם (ASD) מאובחנים בשלב כלשהו בהתפתחותם. מחקר שנערך בשנת 2008 הראה ששבעים אחוז מהמדגם של ילדים אוטיסטים בגילאי עשר עד 14, אובחנו אף עם הפרעה אחרת. 41% אובחנו עם שתיים או יותר ממגוון של הפרעות נוספות, או אבחנות נלוות, במצב העשוי להיות מתיש ביותר. הסוגים הנפוצים ביותר של אבחנות אלו הם הפרעות הקשורות לחרדה.
חוקרים מאוניברסיטת אמסטרדם ערכו לאחרונה מחקר ביקורת על 31 מחקרים שהתמקדו בנוכחות הפרעות חרדה בקרב ילדים אוטיסטים מתח לגיל 18. בבדיקת המחקרים, החוקרים הגיעו למסקנה כי כ40% מהילדים עם הפרעה אוטיסטית, חוו הפרעת חרדה חברתית. פסיכולוגים כוללים אבחנות רבות תחת כותרת הפרעות חרדה, אך הכוח המתיש מאחורי הפרעות אלו הן נוכחות דאגה ופחד מופרזים.
מחקר זה הראה שילדים עם אוטיזם חווים תסמינים חמורים יותר של פוביות, אובססיות, קומפולסיות, טיקים, וחרדה חברתית, בהשוואה לקבוצות אחרות של ילדים. גם ללא אבחנה רשמית, חרדה חברתית היא גורם מהותי בחיי היומיום של ילדים ובני נוער רבים הסובלים מאוטיזם. לדוגמא, חרדה חברתית מקשה באופן משמעותי על ילדים אוטיסטים ליצור קשרים חברתיים, לצאת למפגשים חברתיים, או להשתתף בפעילויות חברתיות.
מאפייני חרדה חברתית ואוטיזם
ניתן למצוא התנהגויות נפוצות רבות בקרב ילדים אוטיסטים, החופפות לתסמיני הפרעות חרדה חברתית. לדוגמא, האובססיות וההתנהגויות הכפייתיות של הפרעה טורדנית כפייתית, עשויות להיות זהות להתנהגויות סטריאוטיפיות חוזרות בקרב ילדים אוטיסטים.
לחלק מהילדים האוטיסטים יש סיכוי גבוה יותר להיות מאובחנים עם הפרעה חברתית ניכרת, כשהם מאובחנים עם אוטיזם חמור או אספרגר. חוקרים רבים משערים כי הסיבה לכך עשויה להיות נעוצה בעובדה שהתפקוד הקוגניטיבי של בני נוער גבוה למדי, וכרוך במודעות גבוהה לסביבתם והאופן בו הם נתפשים על ידי אחרים.
כשילדים אוטיסטים מגיעים לגיל ההתבגרות, ההבדלים ביניהם לבין ילדים אחרים ללא ההפרעה, הופכים להיות בולטים יותר. לחלופין, ילד עם לקות רוחנית עשוי לחוות פחות חרדה, או שלוקח לו זמן רב יותר לדווח על חרדה אותה הוא חווה, מה שמעכב אפשרות אבחנה רשמית.
ילדים ובני נוער הסובלים מאוטיזם מתקשים הרבה יותר לדווח על תסמיני החרדה החברתית שלהם, ורבים מהם חווים את התסמינים באופן פנימי בלבד, כלומר, הם חווים דאגה עקבית. מגבלות אלו מקשות עליהם לקבל אבחנה ראויה.
יש הטוענים כי יתכן שקיים צורך לפתח שיטות שונות למדידת חרדה חברתית אצל אוטיסטים. לדוגמא, שיטה טובה יותר להערכת רמות החרדה היא לראיין אותם באופן קבוע. יחד עם זאת, אפשרי שתסמיני החרדה החברתית יתרחשו יותר בבית הספר מאשר בבית, מה שמוביל לדיווחים סותרים מהמורים וההורים. לכן יש ללא ספק מקום לשיפור במדידת החרדה החברתית בקרב ילדים ובני נוער אוטיסטים.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי
הטיפול היעיל ביותר להפרעות חרדה חברתית הוא טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT). טיפול זה משתמש בחשיפה מדורגת או נקיטת צעדים קטנים לקראת מצבים המאופיינים בחרדה חברתית, תוך הוראה להגעה למצב של הרפיה.
המטפל משתמש בבנייה קוגניטיבית, ופועל לשינוי דפוסי חשיבה שליליים ובניית מודל חשיבה מתאים. טיפול קוגניטיבי התנהגותי מבוסס על ההנחה לפיה התרגול מוביל לשינוי החשיבה ההסתגלותית, כגון הפחתת חשיבה שלילית והובלה לשינוי בהתנהגות הסתגלותית. הטיפול נועד להכשיר אדם להשיג את האופן בו הוא מעבד את העולם ולרכוש מיומנויות המאפשרות לו ליישם את דרך החשיבה החדשה בהתבוננותו ותפיסתו מצבים שונים.
קיימות בהחלט מספר בעיות אפשריות בטיפול קוגניטיבי התנהגותי עם ילדים ומתבגרים הסובלים מאוטיזם. זהו טיפול מילולי ביותר ועל מנת להתמודד עם בעיות אלו, מומחים בטיפול באוטיזם מוצאים ששילוב אמצעים חזותיים ותחומי עניין פרטניים של הילד, כמו גם מעורבות ההורים, חיוניים ביותר להצלחת הטיפול. יש הטוענים שטיפול זה לא יפעל לילדים אוטיסטים בשל ליקויים בתפקוד המוחי, אך פסיכולוגים הראו שיפור המתבטא בתפקוד גבוה של ילדים אוטיסטים, לאחר טיפול קוגניטיבי התנהגותי.