איך מאבחנים אוטיזם בילדים?

אוטיזם (ASD) הנה לקות בתקשורת עם הסביבה ורבים מההורים המתמודדים לראשונה מול הצורך לאבחן את הילד.ה אינם מכירים את תהליך האבחון ומשמעותו.

בסקירה החשובה שלפניך נסביר לפרטים אודות תהליך האבחון, שמטרתו לקבוע האם הילד.ה אכן על הספקטרום האוטיסטי.

אוטיזם בא לידי ביטוי בשלושה מישורים עיקריים:

המישור החברתי – בו ישנו קושי ביצירת קשר עם הסביבה, בגילוי אמפתיה וביחסי גומלין הדדיים עם סביבתו.

המישור התקשורתי – הבא לידי ביטוי בקשיים בהתפתחות שפה ומילים חדשות ואף יצירת מילים עם משמעות חדשה (ניאולוגיזם), יצירת קשר עין, שיח וקשב משותף, ומשחק משותף.

מישור התנהגותי – התנהגות מצומצמת וחזרתית הכוללת חזרה רבה על מילות האחר שנקראת אקולליה, וכן צמצום משמעותי בתחומי עניין ובוויסות החושי.

DSM-5 הינו ספר האבחון בתחום הפסיכיאטרי ובו הקריטריונים של אבחנת אוטיזם אשר מחולקים לשני קריטריונים כאשר הקריטריון הראשון A- שילוב הצירים החברתי והתקשורתי. ואילו קריטריון B מתייחס לציר ההתנהגותי.

לכל ילד בגיל הרך ישנם מספר שלבים בהתפתחות הקוגניטיבית, השפתית והמוטורית וכן בהתפתחות המיומנויות החברתיות כלפי הסביבה, כאשר במצב שאינו תקין אשר יכול להעיד על אוטיזם יהיה עיכוב במספר מישורים כגון בעיות שפתיות וקוגניטיביות בשילוב עם בעיות תקשורת.

ככל שהאבחון נעשה בגיל מוקדם יותר אזי אפשרויות הטיפול וקידום הילד.ה הנן גדולות ומגוונות יותר, והוכח כבר לפני שנים שאבחון אוטיזם בגיל הרך חשוב מאד.

האבחנה נעשית במספר מישורים כאמור, בדיקה התפתחותית ורגשית, בדיקה נוירולוגית ובדיקה גופנית של המטופל.

ישנם שני צירים לבדיקה: בדיקה רפואית בה הרופאים אשר יכולים לבצע אבחון למטופל הנם פסיכיאטר ילדים ונוער, מומחה בנוירולוגיה והתפתחות הילד ורופא ילדים התפתחותי.

במקביל אליה בדיקה פסיכולוגית המבוצעת על ידי פסיכולוג התפתחותי או קליני עם הכשרה בתחום הילדים. בנוסף האבחנה יכולה להתבצע על ידי פסיכולוג חינוכי או שיקומי עם הכשרה מוכחת בתחום אבחון האוטיזם.

אוטיזם הנו יוצא דופן בכך שבניגוד לרבים מהאבחונים הרפואיים אשר מאובחנים בצורה חותכת בעזרת בדיקות עזר שונות כבדיקות דם ייחודיות או הדמיות שונות.

במהלך אבחון אוטיזם בילדים יש חשיבות רבה ליכולתו של המאבחן לזהות מרכיבים שונים בצפייה בהתנהגות הילד תוך הכרת כלי אבחון שונים ומגוונים, תהליכי התפתחות תקינים ושאינם תקינים, צפייה במיומנויות המשחק והתקשורת של הילד, תשאול סביבת הילד הקרובה – הורי הילד והגננות או המטפלות של הילד, ושימוש בשאלונים מתאימים מתוך מגוון שאלונים הקיימים לאבחון מצבים ויחסים חברתיים ותקשורת עם הסביבה.

ישנה חשיבות רבה לאבחון מקיף וכולל שכן ישנן אבחנות רבות אשר התסמינים שלהן הנם דומים בצורה משמעותית לתסמיני אוטיזם כגון חרדה וקשיי התקשרות, OCD, ADHD, מוגבלות שכלית התפתחותית ואיחור התפתחותי כללי, כך שעל מנת לאבחן ולתת את הטיפול המתאים לתסמונת יש לעמוד ביתר שאת על אבחנה מקיפה ומדוקדקת.

ישנם קשיים רבים העולים במהלך אבחון ASD בילדים כקשיים בהבנת שפה וכן בהבעת שפה, בהתנהגות חזרתית של הילד או אף התנהגות מתנגדת לשיתוף הפעולה מצד הילד או לחלופין מצד ההורה.

ישנם ילדים רבים המבטאים קושי בהסתגלות למצבים חדשים או הסובלים מחוסר ויסות אשר עלול לגרום לחוסר שיתוף פעולה כפי הנדרש או קושי בהסתגלות לדרישות.

ילדים רבים הנם אימפולסיבים ואף יעדיפו משחק עצמאי על פני ביצוע מטלות, דבר אשר מקשה על שיתוף הפעולה.

הערכת הילד.ה ואבחון ב-3 תחומים

ההערכה באבחון מחולקת ל-3 תחומים מרכזיים רמה התפתחותית וקוגניטיבית על פי התאמה לגיל, הערכה תפקודית והערכת תסמיני אוטיזם.

להערכת הרמה ההתפתחותית והקוגניטיבית ישנם מספר שאלונים שניתן להשתמש בהם כתלות בגיל המאובחן.

כאשר הנבדק הנו מתחת לגיל 3 ניתן להשתמש בשאלון אבחון התפתחותי הנקרא MULLEN בו נעשות תצפיות ליכולות הילדים בחמישה תחומים: מוטוריקה גסה ועדינה, הבנת והבעת שפה וכן תפיסה חזותית.

ניתן לחילופין להשתמש בשאלון BAILEY II/III בו ניתן ציון ל-12 סולמות בהן נבחנת מעורבות ההורים בתהליך.

כאשר הנבדק הנו בטווח הגילאים 3-7 משתמשים בשאלון בשם WPPSI-III בו נבדקת אינטליגנציה על פי תגובה למגוון תמונות וגירויים.

לילדים בגילאי 6-7 ניתן לבצע את האבחון בעזרת שאלון בשם WISC-IV הנקרא מבחן וכסלר הבודק יכולות ורבליות ויכולות ביצועיות. במבחנים אלה ניתן ציון בדומה לציוני מבחני IQ.

ההערכה התפקודית נעשית בעזרת שאלונים בשם VINELAND-II או ABAS-II בהם נבדקים הקשר עם האחרים, כישורי התמודדות חברתית וכן יכולות המשחק וניצול הזמן הפנוי.

להערכת תסמיני אוטיזם יש מגוון שאלוני איתור והערכה: CARS-2, SCQ, SRS-2, ADOS, GARS ,ADI-R אשר על ההורים או לחילופין בחלקם על הגננת למלא את הפרטים על הילד על מנת לבדוק האם ישנם קשיי תקשורת שעלו מהתנהגות הילד.

ADOS-2 (Observation Diagnostic Autism Schedule) הנה בדיקה הנעשית מעבר לאבחון הרגיל על ידי הסתכלות ותצפית מוקלטת על שעת משחק תואמת גיל אשר נבדקת על ידי פסיכולוג נוסף ונותנת מענה על שאלת אבחון האוטיזם ונותנת כלי נוסף לאבחון זה.

ישנה התמקדות רבה בקשר העין כמדד ליכולת תפקוד חברתי ויש לשים לב לכך כי הדבר לא בהכרח מהווה מדד טוב לכך שילד שאינו שומר על קשר עין רציף ונכון בהתאם לסיטואציה עלול להעיד על הימצאותו על הספקטרום האוטיסטי, שכן גם בילדים שהנם חרדתיים במידה רבה מן הרגיל או לחילופין בילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז ישנו חוסר בקשר עין רציף ותואם סיטואציה.

כמו כן נמצא כי ישנם ילדים רבים הנמצאים על הספקטרום שיכולים לשמור על קשר עין רציף ותואם סיטואציה, כך שלא ניתן לגזור ממדד זה על מצבו של הילד.

לפסיכולוג המבצע את האבחון ישנה חשיבות רבה בכך שהוא משקלל את כלל האבחונים שנעשו לילד על ידי כלל הצוות הרפואי והפרא-רפואי: הרופאים, המרפאים בעיסוק, קלינאי התקשורת והפיזיותרפיסטים.

זאת יחד עם תשאול הורי הילד והצוות החינוכי אשר מטפל בו, תצפית במהלך האבחון עצמו על משחק הילד באופן עצמאי ויחד עם הוריו, וכן מבחנים נוספים אשר נעשים כדוגמת מבחני זיהוי רגשות ואמפתיה וזיהוי אבסורדים.

כדי להגיע לרמת אבחון ודיוק גבוהה עולה פעמים רבות צורך בהתערבות של הפסיכולוג המאבחן במהלך האבחון וזאת במספר דרכים:

1. סיפור מידע כדוגמת: "אני אוהב מאוד לאכול שוקולד" על מנת לראות את תגובת הילד בצורת התעניינות ותגובה.

2. משחק יזום עם הילד כדוגמת "משחק הזיכרון" כאשר המאבחן יוצר השתהות מכוונת בתורו על מנת לראות את תגובת הילד להשתהות ולמצב שנוצר.

3. תצפית פסיבית על הילד על מנת לראות תגובה כאשר הוא נמצא בחדר עם צעצועים קבועים ולראות האם הוא פונה להורים או למאבחן בבקשת עזרה. בצורה זו ניתן לבדוק שני מדדים עיקריים: התנהגות חזרתית וכן שיתוף המאבחן או ההורים בחוויית המשחק שנוצרה.

4. יצירת מצבי תסכול לילדים על מנת לבחון את תגובותיהם והתקשורת שהם מייצרים במצב זה. כך לדוגמא: משחק שלא עובד, טוש שלא ניתן לצייר איתו וכדומה.

5. בדיקת בקשת עזרה וגילוי אמפתיה של הילד על ידי סיפור מעשה כמכה מכאיבה שאותה קיבל הבוחן ובדיקת תגובת הילד למסופר.

6. שימוש במבחנים כדוגמת מבחני זיהוי אבסורדים, מבחני הומור ומבחנים בהם מוצגים לילד מצבים חברתיים שונים אותם עליו להבין.

באם לא נעשתה אבחנה חד משמעית על ידי שיטות אלה ניתן לבצע תצפיות שוטפות על סביבתו הטבעית של הילד, במהלכן נבדקים קשרי הילד עם חבריו, העדפת משחק עם חברים או צעצועים, תחומי עניין שמעניינים דווקא את הילד ולא את סובביו, וכן יכולת משחק משותף יחד עם הסובבים.

נחזור ונדגיש שוב כי ככל שהאבחנה של הילד.ה תיעשה בגיל ושלב יותר מוקדם אזי תיבנה לילד תוכנית מותאמת הכוללת מסגרת חינוכית מתאימה ומעטפת כוללת של מענה על הצרכים לשם צמצום הפערים שנוצרו.

ככל שהאבחנה תיעשה בשלב מוקדם יותר אזי כפועל יוצא מכך הפער הקוגניטיבי, התקשורתי וההתנהגותי בין הילד לחבריו יהיה קטן יותר והדרך לגשר עליו תהיה קצרה יותר.

יש לציין כי ישנה חשיבות רבה לשיתוף הפעולה שנוצר בין המאבחן להורי הילד וזאת על מנת להגיע לאבחנה כמה שיותר מדויקת ותואמת מצב וזאת בעזרת יצירת תמונה רחבה ככל הניתן של תפקוד והתנהגות הילד במגוון סיטואציות וכן על סמך מגוון גורמים אשר בדקו או אשר הנם במגע עם ילד כדוגמת אנשי המקצוע הפרא-רפואיים השונים וכן הצוות החינוכי או הטיפולי המטפל בילד.

קריאה נוספת: סימנים מוקדמים לאוטיזם – חשוב לשים לב