אוטיזם, או הספקטרום האוטיסטי (משום שההפרעה מופיעה בדרגות שונות של חומרה, ובשילובים שונים של סימפטומים אופייניים), הוא הפרעה רחבה של תקשורת.
האלמנט הבולט ביותר בדפוס האוטיסטי הוא הפגיעה ביכולת ליצור תקשורת חברתית, לרכוש שפה, להבין ניואנסים, רמזים, שפת גוף וכדומה.
במקרים הקלים יותר, הילד מסוגל ליצור תקשורת, ויש פגיעה כלשהי בהבנה החברתית וביכולת שלו להסתגל לחברה. במקרים הקיצונים, הילד נראה סגור בתוך עצמו, בתוך בועה, לא יוצר קשר או תקשורת בשום צורה עם הסביבה.
אך לאוטיזם יש מאפיינים נוספים מלבד הפגיעה בתקשורת. אלה מאפיינים לא ספציפיים לאוטיזם, אך כאשר מתכננים טיפול בילד הסובל מאוטיזם, אי אפשר להתעלם מהקשיים הנוספים עימם הוא מתמודד. קשיים מוטוריים שונים הם תחום אחד שיש לתת עליו את הדעת, ולשלבו בטיפול בילדים על הספקטרום.
מאפיינים מוטוריים נפוצים בקרב ילדים אוטיסטים
באופן כללי, תנועתם של ילדים הסובלים מאוטיזם עשוייה להיות מסורבלת וגסה, עם פגיעה בקצב ובמחזוריות של תנועות הגוף, ולעיתים קרובות נראים הפיגורים ההתפתחותיים בתחום זה.
ישנם מספר מאפיינים מוטוריים שמאפיינים ילדים עם אוטיזם, ולעיתים אף מסייעים בקבלת אבחנה בגיל מוקדם (שזה חשוב מאוד להתערבות מוקדמת). תופעה אחת היא התנהגויות או תנועות סטריאוטיפיות. אלה תנועות חוזרות, קבועות ובדרך כלל מונוטוניות, שאין להן מטרה כלשהי. לעיתים רואים נדנוד של הגוף, סיחרור של חפץ שוב ושוב, מחיאות כף או הטחה של הראש בקיר.
פגיעה מוטורית היא חזיון נפוץ בקרב ילדים אוטיסטים, ויש לכך גם קשר לקשיים בויסות החושי. פעולה מוטורית מכוונת דורשת מילדים להגיב לסביבה ולהתאים עצמם אליה. כך למשל, בקפיצה, הילד נדרש להנתק מתחושת הקרקע שלרגליו. מכיוון שהילדים האוטיסטים רגישים לשינויים כאלה, יש סיכוי שהם פשוט ימנעו מפעולות כאלה, וכך יאבדו את ההזדמנות להתאמן ולרכוש את היכולת.
לילדים הסובלים מאוטיזם יש גם פגיעה בתחושה של הגוף שלהם, בתחושה שלגוף יש עומק, ובתחושה הטבעית של הסדר של האיברים בגוף. לכן קשה להם לתאם תנועות, להסתדר באופן כללי עם פעילות מוטורית ועם יצירת תנוחות.
תופעה מוטורית נוספת היא מעברים חדים בין פעלתנות יתר (היפר-אקטיביות) קיצונית, לבין פאסיביות וקפאון. הילדים עשויים לשבת במשך זמן ארוך מאוד ללא כל תנועה, ולחלופין- להיות במשך זמן ארוך בתנועה בלתי פוסקת.
אצל רבים מהילדים על הספקטרום האוטיסטי, ניתן לראות פערים בתחומי תפקוד שונים, וגם בתוך התחום המוטורי. למשל, ילדים שסובלים מפיגור קשה, עשויים להיות מעולים בפעולות מוטוריות שונות. לעיתים, ילדים טובים מאוד בפעולות של מוטוריקה גסה, ומתקשים מאוד במוטוריקה עדינה, או להפך. לעיתים יש פעולה מסויימת בהם הילדים מפגינים כישורים מאוד טובים (למשל- ריצה), אבל פעולות אחרות באותו תחום דווקא גורמות לקושי אדיר (כמו קפיצה על רגל אחת).
אבחון ליקויים מוטוריים
כאמור, חשוב מאוד לאבחן את קיומם ורמתם של הליקויים המוטורים, על מנת שיהיה ניתן להתערב בהתאם לצורך. האבחון כולל תצפיות של השוואת מיומנויות לנורמה, הן במוטוריקה גסה והן במוטוריקה עדינה, מבחנים של שיווי משקל, אבחוני חושיים, אבחונים של כושר (סיבולת לב ריאה, כח, גמישות וכדומה).
כיצד מטפלים בהפרעות המוטוריות?
טיפול בליקויים מוטוריים צריכים להתאים לממצאי האבחון שנעשה בילד ספציפי. ריפוי בעיסוק הוא פעמים רבות חלק בלתי נפרד מהתוכנית הטיפולית של ילדים הלוקים באוטיזם, אך יש מקום גם להתערבות בתוך המסגרת החינוכית בכלל, ובשיעורי החינוך הגופני בפרט.
עבודה פרטנית בדרך כלל מתאימה יותר, אך העבודה היא דרך משחק (אחד על אחד). המטרה היא לתרגל את המיומנויות המוטוריות, כאשר האינטראקציה עם הילד ואופן הפעולה מתאימים לצרכים של ילדים אוטיסטים מבחינת תקשורת ויצירת קשר.