יציאה מהרצף האוטיסטי – האם זה אפשרי?

ואם מתחילים מהסוף, אז התשובה היא: כן. על פי מחקר חדש, אותו פרסמה אוניברסיטת קונטיקט שבארצות הברית, בעוד שישנם ילדים, הנכנסים לרצף האוטיסטי, ישנם גם כאלה, היוצאים ממנו.

לטענת החוקרים שביצעו את המחקר, תסמיני האוטיזם, המוגדרים ככאלה בשלבים הראשונים, יכולים לשנות את צורתם ולהפוך לתסמינים מסוג אחר, תסמיני קשיי קשב וריכוז.

ילדים אוטיסטים מול ילדים נורמטיביים

בכל שנה יותר ויותר ילדים מתגלים, לאור אבחונים מעמיקים, ככאלה הנמצאים על רצף הספקטרום האוטיסטי. מספר הילדים בכל שנה גדל והרצף, הקשת עצמה, הולכת ומתרחבת בהתאם. נכון להיום, 1 מכל 45 ילדים בארצות הברית, ובטווח הגילאים 3 עד 17, נמצא על הרצף האוטיסטי. זאת בהשוואה לנתונים שסופקו שלוש שנים לפני כן, שהראו כי 1 מתוך 80 ילדים נמצא על אותו רצף. על פי המחקר החדש, בעוד שישנם ילדים שנכנסים אל הרצף הזה, יש גם את אלה, כאמור, שיוצאים ממנו.

המחקר ניסה לבחון את גורל הילדים, הנמצאים על הרצף, בכל הקשור להתפתחותם. הילדים שנבחנו הם אלה שאובחנו כאוטיסטים עוד לפני גיל 5 אך כיום הם אינם מראים סימנים, התואמים את הגדרתה הקלינית של התופעה. המחקר הראה שלא ניתן להבחין בין ילדים אלה לבין חבריהם לבית הספר לאור התפתחותם התקינה. הם לא מראים שום סימפטום המקושר לאוטיזם.

המחקר התייחס ל – 22 ילדים, שנמצאים במצב זה, יחד עם 27 ילדים, המראים סימפטומים אוטיסטיים טיפוסיים ועוד 23 ילדים עם התפתחות תקינה. כל הילדים שנבחנו במחקר היו בטווח הגילאים 8 עד 18. מנות המשכל של הילדים בכל 3 הקבוצות היתה שיוויונית פחות יותר והקבוצות היו מעורבות, בנים ובנות יחד.

במהלך המחקר בחנו החוקרים אספקטים שונים של אוטיזם באמצעות כלי אבחון מקובלים. האבחון עצמו צולם והוא ניתן לצפייה ל – 9 תלמידי פסיכולוגיה, שלא ידעו מי מהילדים שמצולם אכן אובחן כאוטיסט. התלמידים שצפו בסרטונים חילקו ציונים זהים לילדים בקבוצה ה"רגילה" וילדים שאובחנו כאוטיסטים בגיל צעיר אך לא גילו יותר תסמינים אוטיסטים מוכרים. בקבוצה השלישית, זיהו התלמידים תכונות מסוימות, המקושרות לאוטיזם.

תוצאות המחקר

במבחנים שבוצעו נמצא כי דווקא הילדים שאובחנו כאוטיסטים בגיל צעיר אך כיום הם אינם מראים תסמינים של אוטיזם הגיעו לציונים גבוהים יותר מהילדים הנורמטיביים, בכל הקשור לחברתיות, אסרטיביות ופתיחות. סממנים אלה הפוכים לחלוטין מהסממנים המזוהים עם אוטיזם, מה שמעלה את ההשערה שלילדים אלה אין כלל קשר לאוטיזם עצמו.

מעבר לכך הם גם הראו נטייה להסחות דעת, נמרצות רבה וגם יכולת להתמקד בפרטים קטנים, מה שאופייני מאד לילדים הסובלים מ – HDHD, כלומר, בעיות של קשב וריכוז. החוקרים מאמינים, ולאור ממצאים מפתיעים אלה, שתסמיני האוטיזם, שהתגלו אצל הילדים בגיל הצעיר, שינו את צורתם והפכו לתסמינים המזוהים עם בעיות של קשב וריכוז.

מסקנות

המחקר הראה שאין הבדל בין ילדים נורמטיביים לבין ילדים שזוהו כאוטיסטים לפני גיל 5 אך כיום לא מראים סימנים, הקשורים לתופעה. הדבר העלה שאלות רבות בנוגע למידת הצלחתו של האבחון שבוצע ומידת אמינותו. נכון להיום ידוע שישנם אבחונים מעטים מאד, שאינם עומדים בקריטריונים הנדרשים, אך כאמור, מדובר במספר מועט מאד, שלא ניתן להסיק ממנו על הכלל.

במקביל, עולה השאלה האם ניתן לרפא אוטיזם לאור ממצאי המחקר. הדעה הרווחת, המתייחסת לשני פרמטרים אלה, טוענת שייתכן שמדובר במצב של "אבחון יתר", ובמיוחד בגילאים הצעירים מאד. כלומר, במקרים שבהם ילדים אובחנו כאוטיזם ולא הראו סימנים לכך בגילאים מבוגרים יותר, לא מדובר ב"ריפוי" כי אם באבחון שגוי שבוצע עוד בילדות המוקדמת.